שאוויה

מה זו שאוויה

בערבית של יהודי תימן 'שויה' היא צורה של צליית בשר עם תבלינים, וברבים 'שוי'¹. המילה באה מן השורש הערבי ש־ו־י (شوى), שפירושו לצלות. לפי תיאור אחד, השאוויה היא צלי כבש או בקר, שנאכל בשבת, בחגים ובערב פסח, ונהוג לשתות איתו משקה חריף כמו ערק². המטבח התימני בכלל מעדיף בשר כבש ועוף על פני בשר בקר³.

שאוויה ומחשוש

לפי תיאור אחר, השאוויה נקראת גם מחשוש, והיא צלי עם רוטב מצומצם, לרוב מריאות, לשון, כבד וחלקים פנימיים שונים³. רק אחד מן המקורות מזהה בין השתיים, והתיאורים שונים זה מזה: באחד צלי של נתחי בשר, ובשני תבשיל של חלקים פנימיים ברוטב. ייתכן שבקהילות ובמשפחות שונות אלה שני מאכלים נפרדים, שנקראים לפעמים באותו שם.

על שולחן השבת

השאוויה הוגשה בדרך כלל בזמן הג׳עלה, תקרובת הפיצוחים והפירות, כדי שלא ישתו את הערק או היין על קיבה ריקה³. כך היא הייתה חלק מן השולחן של השבת והחג עוד לפני הסעודה עצמה. לפי עדות של משפחה של יוצאי תימן בישראל על סעודות ליל שבת בבית הסבים, הארוחה נפתחה בסלט של מלפפון, עגבנייה, חסה, בצל ופטרוזיליה, בכרובית מטוגנת עם לימון ובבשר צלוי שנקרא 'שאווי', ורק אחריהם הגיע המרק התימני כמנה העיקרית⁴.

גרסאות

• במחשוש משתמשים בחלקים פנימיים, ריאות, לשון וכבד, ברוטב מצומצם.