דמאר

הקהילה

יהודי העיר היו דומים ליהודי צנעא בתרבותם ובמסורתם, ובה פעלו תלמידי חכמים ידועים, ובהם הרב יחיא גרידי, הרב סלימאן מעוצ׳ה גרידי, הרב שלמה מלאחי והרב לוי קשת¹. הכפרים היהודיים הידועים בסביבה היו ט'אף, בשאר ורצאבה, באזור ג׳הראן¹. דרומה לדמאר, בעיר ירים, הייתה קהילה יהודית גדולה, ורבה בשנים שלפני העלייה היה מארי חיים אלקאפח¹. בדור האחרון הייתה קהילת רדאע הסמוכה גדולה מקהילת דמאר¹.

על יהודי דמאר נהגו לומר שהם חריפי לשון, ועל כך נסוב הפתגם העממי "בעיטת החמור ולא דיבורו של איש דמאר", כלומר עדיף לספוג בעיטה של חמור מאשר דברים של בן דמאר¹.

במאות התשע עשרה והעשרים

אחרי הכיבוש העות׳מאני של 1872 היו יהודי דמאר בין היהודים שניצלו את שוויון הזכויות שניתן להם ועסקו בסחר, תחילה כספקים לצבא ואחר כך במסחר עם ארצות מעבר לים¹. בשנות ה־30 וה־40, כשהוברחו יתומים יהודים מצנעא לעדן מפני גזירת היתומים, שימשו ראשי הקהילה בדמאר, ר׳ יחיא גרידי ואחריו ר׳ סלימאן מעוצ׳ה, אנשי קשר שסייעו ליתומים שעברו בעיר².

ב־1679, בגירוש מוזע, עברו שיירות המגורשים מצנעא דרומה בדרך שעוברת בדמאר, בירים, באיב ובתעז⁶. ב־1948, אחרי רצח האימאם יחיא, נבזז הרובע היהודי בדמאר בעקבות שמועה שיהודים רצחו שתי נערות³. שנה אחר כך יצאו רוב יהודי האזור לעדן ועלו לישראל במבצע על כנפי נשרים³.

שושנה דמארי

הזמרת שושנה דמארי נולדה ב־1923 בכפר בשאר שבמחוז דמאר, וכשהייתה בת שנה וחצי עלתה משפחתה לארץ ישראל והשתקעה בשכונת התימנים שיבת ציון בראשון לציון⁴. היא נודעה בכינוי "מלכת הזמר העברי" וזכתה בפרס ישראל לזמר עברי ב־1988^{4, 5}.