תעז

העיר

תעז שוכנת ברמה של תימן, בגובה של כ־1,400 מטר, לא רחוק מעיר הנמל מוכא שעל הים האדום¹. בתקופת השושלות האיובית והרסולית, מן המאה השתים עשרה, הייתה עיר הבירה של תימן¹. ב־1948 קבע בה האימאם אחמד את מושבו והפך אותה לבירה השנייה של המדינה, עד 1962¹. מן העיר נקרא גם המחוז שבו היא שוכנת, מחוז תעז, ובתחומו אזור שרעב^{2, 3}. מאז 2015 עובר בעיר קו חזית של מלחמת האזרחים בתימן¹.

הקהילה היהודית

תעז הייתה אחת הקהילות היהודיות החשובות בדרום תימן, לצד בעדאן ויישובי שרעב⁴. יהודי הדרום היו עניים יותר מיהודי צנעא, וכך תיאר יעקב ספיר את יהודי תעז במיוחד, כשביקר בתימן במאה התשע עשרה². המקורות מונים את יהודי תעז עם יהודי דרום תימן, שבמבטא ובמנהג היו קרובים ליהודי שרעב².

אחרי הכיבוש העות׳מאני של 1872 ניצלו יהודים בתעז, כמו בצנעא, בדמאר ובעדן, את שוויון הזכויות שקיבלו, ורבים מהם התעשרו כסוחרים, תחילה כספקים לצבא ואחר כך בסחר עם ארצות מעבר לים². ב־1679 עברו בדרך שמצנעא דרך דמאר, ירים ואיב אל תעז שיירות של יהודים מגורשים מכל רחבי תימן, בדרכם לגלות במוזע, עיירה כ־29 קילומטרים ממוכא⁷.

בנובמבר 1949, בימי מבצע על כנפי נשרים, הגיע השליח יוסף צדוק לתעז, שהייתה אז מושב האימאם, ונפגש עם אחמד כדי להבטיח שיציאת היהודים מתימן תימשך⁵.

שבזי ותעז

רבי שלום שבזי נולד ב־1619 בנג׳ד אלוליד, ואחרי מות אביו עבר לעיירה שבז הסמוכה לתעז³. בתעז בנה בית תפילה ומקווה מחוץ לעיר, למרגלות הר צבר³. ב־1679 גורש עם רוב יהודי תימן לגלות מוזע, באזור תהאמה של מחוז תעז, וכתב קינות על הגירוש^{3, 6}. שנת פטירתו אינה ודאית: בסביבות 1720³, 1686 או 1720⁸, ולפי מסורת שמביא רבי סעדיה חוזה ט׳ בשבט ת״ע, 1710⁹. הוא נקבר בתעז³.

בראשית המאה העשרים היה קברו מקום עלייה לרגל ליהודים ולמוסלמים, ובמיוחד למי שביקשו מרפא³. רחובות על שמו יש בנחלאות בירושלים, בנווה צדק בתל אביב ובראש העין³.