שירת הדיוואן
שירת הדיוואן היא שירת הגברים של יהודי תימן בשבתות, בחגים ובשמחות, מתוך ספר השירים הנקרא דיוואן. היא בנויה משלושה סוגי שיר שבאים זה אחר זה, נשיד, שירה והלל, ובשמחות מלווה אותה ריקוד ותיפוף.
הדיוואן והשירים
עד המאה השבע עשרה נכתבו שירי יהודי תימן במדור מיוחד בסידור התכלאל. עם התרבות השירה, בעיקר שירת רבי שלום שבזי, נעשה הדיוואן לספר נפרד2. רוב השירים בו של שבזי, ולכן דיוואנים רבים נקראים על שמו, אף שיש בהם גם שירי משוררים אחרים, ובהם יוסף בן ישראל2. השירים נכתבו בעברית, בערבית יהודית ובארמית, ולעיתים קרובות בעברית ובערבית לסירוגין, בית אחר בית1, 3.
יהודי תימן לא ניגנו בכלי נגינה, מתוך הקפדה על הגזרה ההלכתית שאסרה זאת, ובמקום לפתח נגינה שכללו את השירה ואת הקצב1. על הסיבות לכך יש גם הסברים אחרים, והם מובאים בערך על התיפוף על פח. בשמחות ליוו את השירה תיפוף על מגש נחושת, הצחן, ובכפרים שמחוץ לצנעא גם על פח ריק1.
נשיד, שירה והלל
הנשיד הוא שיר פתיחה רציני ואיטי, בדרך כלל בעברית ובתוכן דתי, במשקל אחד ובחריזה אחת. אחד או שניים שרים אותו והשאר עונים1, 2. בגלל המנגינה השקטה לא רוקדים בו, ולכן שימש לשבתות ולחגים, ובימי חול כפתיחה לשירים הקצביים2. בסוף הנשיד אומר המשורר "אנא ה' הושיעה נא" והקהל עונה "אנא ה' הצליחה נא"2.
השירה היא הסוג העיקרי בשמחות, ובמיוחד בחתונות: שיר ארוך במבנה המוושח, שמשורר מומחה פותח בניגון איטי ומלא געגועים, ואחר כך הקצב מתגבר ואחד מן הקהל מצטרף אליו בשורות הקצרות1. בשירה רוקדים2. ההלל הוא שיר קצר של שלוש עד שש שורות שפותח ומסיים במילה הללויה, וכל הקהל שר אותו יחד בניגון פשוט1, 2.
איך שרים
המפגש נערך סביב שולחנות ועליהם פיצוחים ומשקאות. את הנשיד פותח המכובד שבאורחים, לרוב הרב, גם אם אין לו קול נאה, ואחר כך עובר השיר למשורר, זמר שידוע בכישרונו1. בסעודות השבת והחג שרים במנגינות קרובות לאלה של התפילות והפיוטים שבבית הכנסת, ויש חוקרים שמצאו בהן דמיון למוזיקה של הכנסיות האורתודוקסיות בארץ ישראל וייחסו את מקורן למוזיקה של בית המקדש1. לעומתן, לפי החוקר יוסף טובי, מנגינות השירה בחתונות ובריקודים נלקחו מן הסביבה המוסלמית, ושבזי היה מי שהכניס יותר מכל משורר אחר את סגנון השירה החֻמֵינית לשירת יהודי תימן1.
השירים מלאים דימויים של חתן וכלה, יין ואהבה, אבל לפי המסורת אין לקרוא אותם כפשוטם: החתן הוא הקב״ה והכלה היא כנסת ישראל1. שירת הנשים בתימן הייתה נפרדת, בערבית ובעל פה, וקרובה יותר לשירת הנשים המוסלמיות1.
ראו גם
מקורות
- Yemenite Jewish poetry, Wikipedia. איסור כלי נגינה; תיפוף על פח וצחן; נשיד, שירה והלל; סדר המפגש; מנגינות מן הסביבה המוסלמית לפי יוסף טובי; הקריאה האלגורית; שירת הנשים
- דיואן תימני, ויקיפדיה העברית. מן התכלאל לדיוואן; נשיד, שירה, הללות, זפה, חידויה (לפי טובי וסרי, אמלל שיר, 1988, ויהודה עמיר)
- דיואן, המכלול. שירים משולבים ערבית ולשון הקודש בית בית; סולן וציבור עונה
- Shalom Shabazi, Wikipedia. כ־550 שירים בדיוואן שלו; עברית, ארמית וערבית יהודית