חתונה תימנית

חתונה תימנית היא סדר החתונה של יהודי תימן, שנמשך בתימן שבעה ימים של שירה וריקוד, ובו נערכו טקסים נפרדים לגברים ולנשים. מרכזו לא היה חופה על ארבעה מוטות אלא חדר כלולות מקושט בבית החתן.
לפני החתונה
משפחות החתן והכלה נשאו ונתנו על מוהר הבתולים, סכום שהחתן שילם להורי הכלה1. בתימן נישאו נערות צעירות מאוד, לעיתים בגיל 12 עד 16, ולפי אבשלום מזרחי לעיתים קרובות לבעל שלא הכירו קודם2. חרם דרבנו גרשום לא נהג בתימן, והיו גברים שנשאו יותר מאישה אחת1, 2. לפני החתונה נערך טקס החינה, לנשים לחוד ולגברים לחוד2, 3.
שבעת ימי השמחה
החתונה בתימן נחגגה שבעה ימים, ובהם שרו שירים על אהבה ורעות, בבתים של עברית ושל ערבית לסירוגין3. את השירה בחתונה, מסוג השירה שבדיוואן, ביצע משורר מקצועי, בליווי תיפוף קצבי על מגש נחושת, הצחן, וריקוד של רקדנים4. לפי החוקר יוסף טובי, מנגינות השירה בחתונות ובריקודים נלקחו מן הסביבה המוסלמית, אף שהמילים דתיות4. בשירי זפה ליוו את החתן מביתו לבית הכלה ובחזרה, ושיר החתונה "אהוב מהר המור" הוא דוגמה לשיר מסוג חידויה, שבו משפט אחד חוזר לאורך כל השיר, ורק מילה אחת בו מתחלפת בכל בית לפי סדר האלף בית5.
הגברים והנשים רקדו בנפרד. הגברים רקדו לבד או בזוגות, בליווי תיפוף על פח, והנשים רקדו בשמחות המשפחתיות ריקוד מתון בשם דעסה, בבגדים רקומים ובתכשיטי כסף, ושרו בערבית שירים שחלקם חיברו בעצמן6.
חדר הכלולות במקום חופה
בתימן לא התייחדו החתן והכלה תחת חופה על ארבעה מוטות, כמקובל היום, אלא בחדר בבית החתן שקושט בסדינים צבעוניים תלויים על הקירות, בכריות ובמזרנים נמוכים, והנישואין הושלמו כשנשארו בו לבדם3. המנהג נזכר כבר בספר העיטור של יצחק בן אבא מרי מן המאה השתים עשרה, המצטט את התלמוד הירושלמי על "חופות חתנים" שתולים בהן סדינים מצוירים3.
הכלה התקשטה בתכשיטים רבים ובכיסוי ראש מעוטר בפרחים ובעלי פיגם, שנחשבו מרחיקי רוע, ובגדיה נארגו בחוטי זהב3. כלה בצנעא ענדה כחמישה זוגות צמידי כסף, ובית קמיע גלילי מכסף נענד בצנעא היהודית רק בידי פעוטות וכלות7. ביהדות עדן היה מנהג חתונה משלה, התלביס, שבו הגברים שרים שירים מיוחדים כשהם אוחזים נרות, והחתן לובש גלימה מוזהבת3.
בישראל
רוב מנהגי החתונה של תימן בטלו בישראל, אבל שמעון גרידי מונה כמה שנשמרו: השבת שלפני שבוע החתונה נקראת שבת ההתחלה, והערב שלפני החופה נקרא לילת אלחנא. הקידושין אינם נערכים תחת כיפת השמיים, ואחרי הקידושין פורשים טלית על החתן והכלה. בסעודת המצווה החתן בוצע את הלחם, ובשבת שאחרי החתונה אומר החזן לפני עליית החתן לתורה את הפיוט "חתן נעים עלה"8. במקום התלבושות של אזורי תימן השונים התקבעה תלבושת הכלה של צנעא כתלבושת אחידה שמזוהה עם העדה כולה3.
בעדות אחרות
ראו גם
מקורות
- יהדות תימן, המכלול. מוהר הבתולים; נישואי קטינים; חרם דרבנו גרשום לא נהג
- בת תימן היהודייה, אבשלום מזרחי, על מה 7 (2000), הספרייה הווירטואלית של מטח. נישואי קטינות בנות 12 עד 16; ריבוי נשים; טקס החינא
- Yemenite Jews, Wikipedia. שבעה ימים; שירים בעברית ובערבית; חדר הכלולות וספר העיטור; פיגם ופרחים; תלבושת צנעא בישראל; התלביס בעדן
- Yemenite Jewish poetry, Wikipedia. השירה בחתונות: משורר, צחן, ריקוד; מנגינות מן הסביבה המוסלמית לפי טובי
- דיואן תימני, ויקיפדיה העברית. זפה; חידויה ו'אהוב מהר המור'
- הריקוד התימני, יוסף ארבל, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהודי תימן, 2020. גברים לחוד ונשים לחוד; פח; ריקוד הדעסה של הנשים
- חתונה (תגית, אוסף התכשיטים), האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהודי תימן. כחמישה זוגות צמידים לכלה בצנעא; בית קמיע לפעוטות ולכלות בצנעא
- ממנהגי יהדות תימן, שמעון גרידי, אתר דעת. פרק חתונה: המנהגים שנשמרו בישראל: שבת ההתחלה, לילת אלחנא, לא תחת כיפת השמים, טלית על החתן והכלה, חתן נעים עלה