חינה תימנית
חינה תימנית היא טקס שעורכים לכלה ולחתן לפני החתונה, ובו מורחים על כפות ידיהם עיסה אדומה מעלי צמח החינה. בתימן היה זה טקס נפרד של נשים לכלה ושל גברים לחתן, ובישראל הוא נעשה לרוב אירוע אחד של גברים ונשים, שבו הכלה מחליפה כמה תלבושות מסורתיות.
החינה בתימן
בתימן התפרשו מנהגי החינה על פני השבוע שלפני החתונה1. בלילה שלפני החתונה נערך לחתן "ליל החינא": סעודה, דברי תורה של רב הקהילה, שירה וריקודים, ולקראת חצות מרחו את עיסת החינה על ידי החתן וכרכו סביבן בד1. באותו ערב או בערב שלפניו ערכו הנשים טקס נפרד לכלה בבית הוריה1. במקורו היה טקס החינה של הכלה טקס של נשים בלבד2.
לפי אבשלום מזרחי, בראשיתו היה זה טקס של נשים שנפרדות מן הכלה בעצב, בבכי ובברכות, לפני שהיא עוברת לבית בעלה, ולעיתים קרובות לבעל שלא הכירה2. אופי הטקס ולבוש הכלה היו שונים מאזור לאזור בתימן2. את הטקס ליוו שירי הנשים בערבית, שעברו בעל פה מאם לבת2. בחבאן, למשל, נמשך טקס החינה של הכלה יומיים, קלעו לה צמות ועיטרו בחינה את כפות ידיה ורגליה, ושבוע לפני כן נערכה חינה גם לחתן3.
הכלה והתלבושת
בטקס של היום עוטפת השמשית, האישה שמנהלת את הטקס, את ראש הכלה, ועונדת לה תכשיטים כבדים. על צווארה תולים את צמח השדאב, הפיגם, ושיני שום, כסגולה נגד עין הרע1. ענפי פיגם ופרחים קישטו גם את כיסוי הראש של הכלה בתימן, מתוך אמונה שהם מרחיקים את הרע4. במהלך הערב מחליפה הכלה תלבושת שנייה ושלישית, ובהן כיסוי ראש מעוטר1.
בתימן היו לכלות של כל אזור תכשיטים ותלבושות משלו. אחרי העלייה לישראל הוחלפו כל אלה בתלבושת אחידה, תלבושת הכלה של צנעא, שנעשתה מזוהה עם העדה כולה4. בצנעא נרקמו הבגדים בחוטי זהב וכסף, ובבתים עשירים נתפרו עליהם פנינים אמיתיות שנקראו לולו4, 5. כיסוי הראש החגיגי, גרגוש של ברוקד זהב עם פיליגרן כסף מוזהב ומטבעות, ניתן לא פעם לבת כנדוניה מאביה6.
החינה בישראל
בישראל נערכת החינה התימנית לרוב בערב אחד, באירוע חגיגי, ומשתתפים בה גם גברים וגם נשים1, 2. החתן והכלה נכנסים בליווי שירה תימנית וריקודים, והחתן לבוש בבגדים מסורתיים, כובע ותליון, ועליו עלי פיגם1. השמשית מורחת את עיסת החינה על כפותיהם ומברכת אותם. בתימן נהגו לעטר את הידיים, וכיום מורחים את החינה על כפות ידי הזוג והאורחים באופן סמלי בלבד1. רבים משלבים היום את החינה כאחד מאירועי הנישואין2.
בעדות אחרות
ראו גם
מקורות
- חינה (טקס), ויקיפדיה העברית. פרק החינה התימנית: שבוע לפני החתונה; ליל החינא לחתן; הטקס לכלה; השמשית; שדאב ושום; החלפת תלבושות; החינה היום. הפרק בלי הערות שוליים
- בת תימן היהודייה, אבשלום מזרחי, על מה 7 (2000), הספרייה הווירטואלית של מטח. טקס החינא כטקס נשים של פרידה; הבדלים בין אזורים; בישראל גברים ונשים; שירת הנשים
- יהדות חבאן, ויקיפדיה העברית. החינה בחבאן: יומיים, צמות, עיטור ידיים ורגליים, חינה לחתן
- Yemenite Jews, Wikipedia. כיסוי ראש עם פרחים ועלי פיגם; חוטי זהב; תלבושת הכלה של צנעא כתלבושת אחידה בישראל
- רקמת יהדות תימן, ויקיפדיה העברית. חוטי שריט; פנינים אמיתיות בשם לולו (לפי אביבה לנצט מולר)
- Gargush, Wikipedia. גרגוש מזהר מרצף; נדוניה מן האב; גרגוש לכלות