חרצבות
חרצבות הוא בפי יהודי תימן כינוי לאדם ריק מתורה וממעשים טובים, רע ובליעל. המילה לקוחה מן הפסוק בישעיהו 'פתח חרצבות רשע', והמילה 'רשע' הושמטה ממנה.
מקור המילה
בישעיהו נח 'חרצבות רשע' הם קשרי הרשע, הכבלים שיש להתיר. יהודה רצהבי, שליקט את לשונות הגנאי של יהודי תימן, כותב שבדיבורם נעשתה 'חרצבות' כינוי לאדם עצמו, ושהמילה 'רשע' הושמטה מתוך לשון נקייה1. הוא מוסיף שהמילה היא גם 'סחורה פחותה ונרועה', כלומר גם חפץ פגום יכול להיקרא כך1.
מקומה בין הקללות
רצהבי מביא את 'חרצבות' בפתח מאמרו כדוגמה למילים שבהן נקיות הלשון של חכמים ונכבדים ניכרת גם בשעת כעס: הם נמנעו מן המילה הבוטה ובחרו בלשון המקרא1. 'חרצבות' שייכת לקבוצה של לשונות גנאי שמקורן בפסוקים, לצד כינויים כמו 'המן' לאויב ו'נחש' לאדם ערום1.
ראו גם
מקורות
- לשונות גנאי שבפי יהודי תימן, יהודה רצהבי, לשוננו לעם כז, האקדמיה ללשון העברית. ערך ח: חרצבות, הגדרה, הפסוק בישעיהו, השמטת 'רשע' כלשון נקייה; הערה 2; ערכים ו, כב: המן, נחש