יכלה ויאבד
יכלה ויאבד היא קללה עברית שהייתה שגורה בפי יהודי הכפרים בתימן, ופירושה 'שיכלה ויאבד מן העולם'. בצורה מורחבת נאמר 'יכלה, יכלה וגם יבוש', כלומר שתבוא עליו כליה.
מקור הקללה
יהודה רצהבי, בליקוט לשונות הגנאי של יהודי תימן, מציין שהקללה 'שגורה בפי בני הכפרים', ומקשר אותה לפסוק באיוב 'מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו'1. הוא מעיר גם על הניקוד: 'יכלה' נהגית בבניין נפעל, לפי מסורת יהודי תימן1. את 'יכלה, יכלה וגם יבוש' הוא מפרש 'תבוא עליו כליה', ומציע שאולי זה גלגול של צירוף מקראי אחר1.
דוגמה
רצהבי מביא משפט מתוך מכתב של יוצא תימן משנת 1911: 'אבל אין חמתי משתככת עד שיכלה ויאבד מן העולם'1. הקללה נמנית עם הקללות שמקורן בפסוקי המקרא1.
דוגמאות
- יכלה, יכלה וגם יבוש
- תבוא עליו כליה
ראו גם
מקורות
- לשונות גנאי שבפי יהודי תימן, יהודה רצהבי, לשוננו לעם כז, האקדמיה ללשון העברית. ערכים יב, יג: יכלה ויאבד, יכלה יכלה וגם יבוש; 'שגור בפי בני הכפרים'; ניקוד בנפעל; דוגמה ממכתב משנת 1911