שרצי

נכתב גם: שורצי, שרץ, שרצה, יא שרצי. בכתב המקור: שֶׁרְצִי. תעתיק: sherṣi.

עברית בפי יהודי תימן, בצורה ערבית, שם עצם, סגנון: גס

שרצי הוא כינוי גנאי בפי יהודי תימן לילד או לאדם בור, עם הארץ. המילה בנויה מן העברית 'שרץ' עם סיומת ערבית, ולצידה משמשות הצורות 'שרץ' לרשע ו'שרצה' לאישה מרשעת.

מה הפירוש

יהודה רצהבי מונה שלוש צורות1, 2. 'שרץ' פירושו רשע, בליעל2. 'שרצה' היא הצורה הנקבית, מרשעת, בת בליעל1. 'שרצי' פירושו בור ועם הארץ, ונאמר בעיקר לילד1. רצהבי מביא את 'שרצי' כדוגמה לקללה ששורשה עברי וצורתה ערבית, כלומר מילה עברית שקיבלה את סיומת הייחוס הערבית, כמו 'עמרצי'2.

דוגמאות

רצהבי מביא מתוך ספרו של יהודה עמיר משפט שנאמר לילד: 'ראית יא שורצי, ראית שאדם בלי הפאות אין תורתו עולה בידו'1. מאותו מקור הוא מביא גם את 'כבר אתה מטלטל ראשך כמו עם ארץ, ראית יא שרץ'1. בשני המקרים הכינוי משמש לנזיפה במי שלא נוהג כראוי, ולא דווקא לקללה חמורה.

דוגמאות

ראית יא שורצי
ראית, בור שכמותך

ראו גם

מקורות

  1. לשונות גנאי שבפי יהודי תימן (סיום), יהודה רצהבי, לשוננו לעם כז, האקדמיה ללשון העברית. ערכים סו, סז: שרצה, שרצי; דוגמה מיהודה עמיר
  2. לשונות גנאי שבפי יהודי תימן, יהודה רצהבי, לשוננו לעם כז, האקדמיה ללשון העברית. ערך כט: שרץ, רשע; הערה 7: שרצי ועמרצי כקללות ששורשן עברי וצורתן ערבית

הסל שלכם