מורי
מורי, בכתיב 'מארי', הוא התואר שבו כינו יהודי תימן את הרב, החכם, המלמד והשוחט1. המילה ארמית ופירושה 'אדוני', והיא נהגית במלעיל, מורי1, 2.
מה הפירוש
יהודה רצהבי מונה את 'מארי' בין שרידי הארמית בדיבור של יהודי תימן, ומשווה אותו ל'רב' של האשכנזים ול'חכם' של הספרדים1. לדבריו זה התואר ששימש את חכמי התלמוד, ומן המילה נגזרו בפי יהודי תימן מילים במשקלים ערביים: 'מוריה', כלומר רבנות או שררה, ו'תמורי', כלומר נטל לעצמו שררה של רב ומנהיג1. הכתיב הוא מארי, וההגייה במלעיל ובצליל 'מורי'2, 3.
המורי בבית הספר
בתימן למדו הבנים בתלמוד תורה שנקרא 'כניס' או 'מדרש', והמלמד נקרא מארי2, 3. כדי להבדיל בינו לבין רב הקהילה, שגם הוא נקרא מארי, כינו את מלמד התינוקות 'מארי אלעיאל', המארי של הילדים2. יעקב ספיר כתב בספרו 'אבן ספיר' שבארצות האלה קוראים לרב מארי, ושרב העיר הקטנה היה בבת אחת מורה, דיין ודרשן, ובכל זאת התפרנס ממלאכת ידיו2.
פתגם על המורי
בני צנעא נהגו לומר את הפתגם 'קשאם צנעא ולא מארי אלבלאד', כלומר עדיף מוכר צנוניות בצנעא מן המארי בכפר2. לפי עדות שמובאת בשם מארי חיים צאלח, אין כוונת הפתגם לזלזל במארי של הכפר2.
דוגמאות
- מארי אלעיאל
- המלמד של הילדים
ראו גם
מקורות
- לשונות עבריים בדיבורם הערבי של יהודי תימן, יהודה רצהבי, לשוננו לעם, האקדמיה ללשון העברית. שרידי ארמית בדיבור, א: מארי, החכם, הרב, המלמד והשוחט; מוריה, תמורי
- יהדות תימן, המכלול. כניס ומדרש; המלמד נקרא מארי, נהגה מורי במלעיל; מארי אלעיאל; ציטוט הנוסע על רב העיר; הפתגם קשאם צנעא ולא מארי אלבלאד
- תלמוד תורה, המכלול. בכניס התימני המורה נקרא מארי, במלעיל, מבוטא כמו מורי