סנגק

איך אופים

הבצק של הסנגק רך ורטוב מאוד. האופה פורש אותו על מרדה מתכת משומנת בצורה של משולש לא סדיר, וכשהוא מניח אותו על שכבה של אבנים קטנות לוהטות בתנור, הבצק נמתח למשולש ארוך וצר. יש מאפיות שמתפארות בכך שהסנגק שלהן הוא הארוך ביותר בעיר. יש שתי גרסאות עיקריות: לחם בלי תוספות, וגרסה יקרה יותר שמפזרים עליה פרג או שומשום, ולעיתים כמון, קצח או עשבים מיובשים¹.

הסנגק דומה בטעמו ללחם הנאן².

היסטוריה

הסנגק מוזכר לראשונה במאה ה־11. לפי מסורת אחת, זה היה הלחם של הצבא הפרסי: כל חייל נשא כמות קטנה של חלוקי נחל, ובמחנה חיברו אותם יחד לתנור אחד שבו אפו לחם לכל הצבא¹. לפי אחת הטענות על מקורו, כתובת משנת 1062 מזכירה לחם שנאפה על חלוקי נחל חמים². הסנגק היה נפוץ גם בשטח של אזרבייג׳ן של היום, אבל אחרי הכיבוש הסובייטי ב־1920 הוא נעשה שם נדיר, כי השלטון העביר את אפיית הלחם למאפיות תעשייתיות¹.

הלחמים שעל השולחן

לצד הסנגק מוכרים בפרס לחמים שטוחים נוספים, ובהם ברברי ולוואש. את הלחם אוכלים עם צלחת העשבים הטריים, סבזי ח׳ורדן, ועם גבינה ואגוזים, ומגלגלים ממנו ביס שנקרא לוקמה³.

גם בארוחת השבת של יהודי איראן יש לחם שטוח על השולחן: חתיכת גונדי חמה ועלה בזיליקום או טרגון עוטפים בריבוע של לוואש⁴. לפי עדות של משפחה יהודית מאיראן, בקיץ הביאו לחם חם מהאופה המקומי ואכלו אותו עם סלט מהגינה ועם גבינה מלוחה⁵.

גרסאות

• במאפיות באיראן אופים גרסה בלי תוספות וגרסה עם פרג או שומשום.