עיסת חינה: איך מכינים, כמה זמן היא נשמרת ולמה הצבע כתום

כדי להכין עיסת חינה לקערת הטקס של מאה עד מאה וחמישים אורחים לשים קילוגרם אחד של אבקת חינה עם תה שחור רותח, חמש עד שבע כפיות מי ורדים ושלוש עד חמש כפיות עראק^{6, 7}. אבל העיסה הזאת כמעט לא תצבע את העור אם לא תיתנו לה חומצה וזמן^{1, 12}. במשפחות שמכינות טקס חינה מרוקאית באולם או בבית בישראל, המטרה של העיסה בקערת הנחושת היא ריח טוב, מרקם יציב שמחזיק נרות גבוהים וסוכריות דרז׳ה, ועיגול קטן שמניחים על כף היד לדקות ספורות לפני ששוטפים במים^{6, 7}. לעומת זאת, מי שרוצה שהחינה תשאיר על כף היד כתם אדום עמוק שנשאר שבועיים או שלושה, כמו בציורי גוף או בחינה של יהודי תימן, לא יכול להסתפק במים רותחים רבע שעה לפני האורחים^{1, 8, 12}.

בלי חומצה וזמן הצבע נשאר בעלה.

איך מכינים עיסת חינה לקערת הטקס המרוקאית

כשמכינים חינה לאירוע שבו מניחים מטבע עגול של עיסה על כפות הידיים, הנוסחה הביתית המוכרת היום בישראל פשוטה ומהירה. לפי הכמויות שמפרטים מדריכי ההכנה לחתונות של רני זהר ושל אתר מרוק, לאירוע של מאה עד מאה וחמישים אורחים משתמשים בקילוגרם שלם של אבקה, ואילו לאירוע משפחתי קטן של חמישים עד שמונים איש מספיקים מאתיים וחמישים גרם בלבד^{6, 7}.

• קילוגרם אחד של אבקת חינה טרייה ונקייה מגבעולים (או רבע קילוגרם לאירוע קטן)
• ארבע כוסות מים רותחים חלוטים עם שלוש או ארבע שקיות תה שחור רגיל או תה רימונים
• חמש עד שבע כפיות מי ורדים שנותנים לעיסה את הריח שממלא את החדר
• שלוש עד חמש כפיות עראק או כוס יין אדום
• לעיטור קערת הנחושת: נרות גבוהים, ורד אדום במרכז, סוכריות דרז׳ה ומטבעות בצבע זהב

שופכים את האבקה לקערה רחבה, פותחים גומה במרכזה ויוצקים פנימה את התה החם לאט ובהדרגה תוך כדי לישה ביד או בכף עץ, כדי שלא ייווצרו גושים יבשים בתחתית^{6, 7}. מוסיפים את מי הוורדים והעראק וממשיכים ללוש עד שהתערובת מרגישה כמו בצק לחם סמיך וגמיש שלא נוזל מהאצבעות^{6, 7}. נותנים לעיסה לנוח חמש עשרה עד שלושים דקות כדי שהאבקה תספח את הנוזלים ותתייצב, מעבירים לקערת נחושת או למגש עמוק, מחליקים את פניה ותוחבים פנימה את הנרות והסוכריות^{6, 7}. במשפחות ממוצא תוניסאי נוהגים לתחוב בשולי הקערה גם ענפי רודה, הוא הפיגם המצוי, כחלק מתפיסת ההגנה של סגולות נגד עין הרע⁶. מומלץ ללבוש סינר כהה בזמן הלישה, עוד לפני שלובשים את התלבושות של ליל החינה⁷.

אם רוצים שהעיסה תצבע את העור בגוון עמוק שנשאר שבועות, כמו במתכון המרוקאי לצביעת ידיים שמתעד חוקר הצמחים נסים קריספיל, מחליפים את המים בחומצה ומוסיפים סוכר¹. מנפים את האבקה הירוקה דרך מסננת דקה, מחממים על אש קטנה חצי כוס מיץ לימון מסונן או חומץ עם ארבע או חמש שיני ציפורן שלמות, ומוציאים את הציפורן¹. לכל כף אבקת חינה מוסיפים שתי כפות מתמיסת הלימון החמימה, חצי כפית סוכר ששומר על העיסה גמישה ומונע ממנה להיסדק ולהתפורר על העור, וכמה טיפות של מי ורדים או מי פריחת הדרים¹. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומשאירים אותה בטמפרטורת החדר ליממה שלמה כדי שהצבע ישתחרר אל העיסה, ויש שמוסיפים לחליטה גם קליפות רימונים כתושות, חילבה, קליפות אגוזים או קפה כדי להעמיק את הגוון¹.

ממכתש העץ במרוקו ועד הלישה בצנעא ובבגדאד

האבקה המוכנה שקונים היום בשקיות חסכה לנשים עבודה של שעות. במחקריו של פרופ' יוסף שטרית על החתונה היהודית במרוקו מתואר איך שלח החתן לבית הכלה מגש ובו עלי חינה יבשים שלמים, והנשים כתשו אותם לעיני האורחות במכתש עץ גדול כשהכלה עומדת לצידן כרמז לעבודות הבית שמצפות לה³. את האבקה הטרייה דיללו במים, במי בושם או בטיפות של מאחייא מרוקאית, ובטקס האזמומג המקדים ערבבו אותה עם חלבון וחלמון ביצה, מרחו על שערות הכלה, ואחר כך מרחו על ידיה ורגליה וקשרו במטפחת לבנה^{3, 4}.

החינה נתפסה כחומר בעל סגולה מאגית המגן מפני עין הרע³

בערים טנג׳יר וטיטואן שבצפון מרוקו, לפי מחקרה של ד״ר גילה הדר, ערבבו בבוקר הטקס את האבקה עם מים חמים, מעט עראק וביצה כדי לחזק את הצבע⁵. שטרית מוסיף פרט שחושף את המתח שליווה את הלילה הזה: עד תחילת הטקס שמרו אם הכלה וקרובותיה על הקערה מכל משמר כדי שאף אישה זרה לא תיגע בעיסה ותשתמש בה לכישוף נגד הכלה, והיו אימהות שחשדו אפילו באם החתן והשתמשו רק בעלים שקנו בעצמן בשוק³.

בקהילות אחרות של טקסי החינה בעדות ישראל השתנו התוספות מהקצה אל הקצה. בתימן, כפי שמתעד הרב יוסף קאפח בספרו הליכות תימן, טחנו את העלים היבשים לקמח דק ולשו אותם במים ובמי ורדים עד שהפכו לעיסה עבה, ואצל החתן הביא אביו לקראת חצות קערת עץ שנקראה עריבה ולש בה את האבקה במים, בעוד שבמשפחות תימניות בישראל מוסיפות היום אימהות לעיסה גם ביצים, קוניאק, מלח ועלי שדאב^{1, 12, 13}. בעיראק, לפי מחקרו של שמעון חייט על מנהגי החינה של יהודי בבל, שלחה משפחת החתן שלושה קילוגרם חינה לבית הכלה, שם לשו אותה במי ורדים והיו נשים שהוסיפו חומר שנתן לעיסה גוון ירקרק שנחשב משובח יותר¹⁴. בכורדיסטן, לפי עדויות שריכז האתנוגרף אריך בראור והציג החוקר נועם סיינה, לשו את החינה בקערה גדולה בשם טשתא עם תה וסומאק שאותו כינו חמירת חינה, כלומר מחמצת החינה, ובגלל תפיסת ההתססה הזאת התייחסו לעיסת חינה מעורבבת כאל חמץ גמור בפסח ודאגו לסיים אותה בערב החג¹⁰.

למה חינה יוצאת כתומה ואיך היא מתכהה על העור

מי שמגרד את העיסה היבשה מכף היד ומגלה כתם בגוון גזר בהיר בטוח לא פעם שהחינה לא הצליחה. בפועל, ככה בדיוק עובדת הכימיה של שיח הכופר הלבן^{12, 15}. בתוך העלים הירוקים, ובמיוחד בעוקץ העלה, אגורה מולקולת צבע בשם לוסון^{2, 15}. כל עוד העלים שלמים הם אינם צובעים את העור כלל, ורק אחרי שכותשים אותם לאבקה ומערבבים בנוזל חומצי קלות כמו מיץ לימון, תה או יין, משתחרר הלוסון מן התאים הצמחיים^{12, 15}. כשהעיסה מונחת על העור, המולקולות נודדות אל השכבה החיצונית של העור ונקשרות בקשר כימי קבוע לחלבון הקרטין, אותו חלבון שבונה את העור, השיער והציפורניים, ולכן פסק השולחן ערוך באורח חיים סימן קצ״ח שצבע החינה על ידי נשים ושערן אינו חוצץ בטבילה במקווה^{1, 2}.

הצבע הטבעי הראשוני של הלוסון על העור הוא כתום בהיר^{12, 15}. רק אחרי שמסירים את העיסה והצבע נחשף לאוויר מתחיל תהליך חמצון איטי שנמשך בין עשרים וארבע לשבעים ושתיים שעות, ובתימן תיאר הרב קאפח הבשלה של ארבעה עד חמישה ימים, שבמהלכם הכתום מתכהה בהדרגה לאדום עמוק או לחום אדמדם^{1, 11, 12}.

קד גת גדתה, כלומר כבר באה סבתא שלו, כינוי לצבע שכבר בשל כל צורכו¹

יש גם סיבה פשוטה לכך שמרכז כף היד וכף הרגל תופסים צבע כהה בהרבה מגב היד או מהזרוע: שכבת העור הקרנית בכפות הידיים והרגליים היא העבה ביותר בגוף ומכילה את הריכוז הגבוה ביותר של קרטין^{11, 12}. אם בטקס באולם הצבע נשאר כתום חיוור מאוד או נעלם כבר במקלחת שלמחרת, זה קורה משום שהעיסה הוכנה עם מים רותחים דקות לפני ברכות החינה והשירים ונשטפה במים אחרי חמש דקות^{6, 12}. כדי לקבל צבע עמוק באמת, העיסה צריכה להישאר על העור ארבע עד שש שעות ברציפות, להתקלף יבשה בעזרת מעט שמן זית בלי לשטוף במים בשעות הראשונות, ולהיות עשויה מחינה טבעית בלבד, שכן מוצרים שמבטיחים צבע שחור מיידי אינם חינה טהורה אלא מכילים תוספים סינתטיים כמו פי פי די שעלולים לגרום לכוויות ולאלרגיה חריפה^{2, 11, 12}.

כמה זמן נשמרת עיסת חינה במקרר או במקפיא

אבקת חינה יבשה שלא באה במגע עם מים נשמרת במשך שנים, בתנאי שסוגרים אותה בשקית או בצנצנת אטומה בארון חשוך וקריר¹². אור שמש ישיר, חום ולחות מפרקים את הלוסון שבעלים הטחונים, בדיוק כפי שייבוש העלים בשמש פוגע בהם עוד בשדה, ולכן אבקה שעמדה פתוחה על השיש תיראה חומה ודהויה ותצבע חלש מאוד^{1, 12}.

התמונה משתנה לגמרי ברגע שמוסיפים נוזלים. עיסת חינה טבעית אינה מחזיקה מעמד על המדף לאורך זמן: מרגע הלישה, שחרור הצבע בעיסה נמשך בין יומיים לשישה ימים בלבד, ואחרי שבוע העלה מתרוקן מכוח הצביעה שלו גם אם שומרים את הקערה במקרר¹². אם מכינים עיסה לטקס שבו רק מניחים עיגול סמלי לשם המזל בערב של מנהג החינה המרוקאי, אפשר להכין אותה יום לפני האירוע ולשמור מכוסה בניילון נצמד^{1, 6}. אם רוצים לשמור עיסה פעילה שצובעת היטב או שנשאר עודף גדול אחרי מתנה לחינה, הפתרון הוא הקפאה: בתוך קופסה אטומה או שקית זילוף במקפיא, עיסת חינה נשמרת עד ארבעה חודשים בלי לאבד מכוח הצביעה שלה, כי הקור עוצר את פירוק הלוסון עד להפשרה¹².

האם חינה מלכלכת ואיך מורידים אותה מהידיים ומהבגדים

חינה מכתמת כל דבר שהיא נוגעת בו^{2, 12}. מאחר שהלוסון נקשר לחלבונים וחודר לסיבים טבעיים, הנשים בתימן ובבגדאד בנו סביב הבעיה הזאת טכניקות שלמות: בצנעא, כפי שמתאר הרב קאפח על מנהגי החינה בתימן, עטפו את הידיים והרגליים המרוחות במטליות מיוחדות שנקראו מהאני, וביחיד מחנאיה, כדי שלא יתלכלכו בגדיהן ומצעיהן בזמן ארבע או חמש שעות ההמתנה, ואילו בבגדאד של ראשית המאה העשרים עטפו את קצות אצבעות הכלה ואת הזרת של החתן בנייר כסף^{1, 8, 9}.

אם העיסה נחתה על שמלה או חולצה במהלך הערב, הכלל הראשון במדריכי הכביסה להסרת כתמי פיגמנט צמחיים הוא לטפל בכתם מיד לפני שהוא מתייבש¹⁶. מסירים בעדינות בכפית או בנייר סופג את שאריות הבוץ בלי לשפשף חזק, משום ששפשוף דוחף את האבקה לעומק הסיבים, ושוטפים את הבד מן הצד האחורי בזרם של מים קרים בלבד¹⁶. מים חמים ומייבש כביסה מקבעים את הכתם בסיב לצמיתות, ועל בדים מן החי כמו משי או צמר, שעשויים קרטין בדיוק כמו שיער ראש, החינה פועלת כצבע קבוע שכמעט אי אפשר להוציא^{2, 12, 16}.

ומה עם כפות הידיים עצמן אחרי שהצבע כבר נקשר לעור? סבון ומים לא ישטפו כתם חינה שכבר נספג בקרטין, והוא ידהה מעצמו ככל שתאי העור החיצוניים יתחלפו תוך ימים ספורים אחרי טקס קצר או תוך שבועיים עד חודש אחרי צביעה מלאה^{2, 12, 13}. בתימן מצאו לזה פעם פתרון הפוך: הרב יוסף קאפח מספר שסבו, הרב יחיא קאפח, התנגד לצביעת ידי החתן בחינה וראה בכך תכשיט נשים, ולכן חתנים שלא רצו להפסיד את כספי הברכות שהאורחים נתנו בשעת המריחה פשוט מרחו על כפות ידיהם שמן מראש, אספו את המטבעות, ויצאו מהטקס בידיים נקיות לגמרי¹.