לידה וברית מילה במנהג תימן

היולדת

היו מיהודי תימן שנהגו להניח ממתקים מתחת למיטת היולדת, כדי להעסיק את הרוחות הרעות ולהסיט את תשומת לבן מן התינוק¹. היולדת בצנעא ענדה בטקסי הלידה ענקי כסף חגיגיים, כמו הכלה, ובהם ענק כבד שמשקלו הגיע עד קילוגרם, שאבי הכלה קנה לה מכספי המוהר². נשים ענדו גם תליוני קמיע בתוך הענקים².

ברית המילה

לפי שמעון גרידי, שתיאר את המנהגים שנשמרו בישראל, כשמכניסים את כיסא אליהו למקום המילה אומרים הקהל והמוהל יחד "זה כסא של אליהו הנביא זכור לטוב", וכשמכניסים את התינוק אומר הקהל בקול רם "והללויה ברוך אשר כבודו מלא עולם"³. בשעת הפריעה והמציצה אומר הקהל "אהוב יברך הנימול הזה ותהיה מילתו לתרופה", וממשיך בברכות לפי סדר האלף בית עד שהמוהל מסיים³. מכוס היין של הברכה שאחרי המילה מוזגים מעט לכוס קטנה ושולחים לאם הנימול³. המנהג לטמון את הערלה בעפר, שנהג בתימן, בטל בישראל³.

בשבוע שבו נולד הבן עולה האב לתורה, אבל אין פיוט מיוחד לכבוד המאורע³. בשבת שאחרי המילה באים לבית המשפחה עם ג׳עלה, קערת פיצוחים וממתקים³. בשמחת תורה של שנת הולדתו מביאים את הבן לבית הכנסת, אף שלא מלאה לו שנה, ומגישים כיבוד למתפללים³.

הולדת בת

לפי גרידי, בשבת שאחרי הולדת בת אין האב עולה לתורה, ואין שום זכר לטקס זבד הבת. אף שהשמחה בהולדת בת פחותה, מבקרים בשבת בבית היולדת עם ג׳עלה³.

גיל המצוות

בתימן לא נהגו שום מנהג מיוחד לבר מצווה. כל ילד שידע להיזהר למד מאביו להניח תפילין, לפעמים כבר בגיל תשע, ומה שנוהגים יוצאי תימן בישראל בבר מצווה לקוח מעדות אחרות³. לפי דרך החינוך בתימן, הילד היה אמור להשתתף בתפילות ובקריאת התורה עוד לפני גיל המצוות, וילדים קיבלו עלייה לתורה וקראו את התרגום^{4, 5}.