שבועות בנוסח תימן
שבועות בנוסח תימן הוא חג השבועות כפי שנחגג בקהילות תימן, שבו נקרא החג בפי רבים עצרה. בסידורי תימן הקדומים אין לחג מנהגים מיוחדים, ואמירת האזהרות, הפיוט "אצולה לפנים" ומגילת רות נכנסו לתפילה רק במאות השבע עשרה והשמונה עשרה. בצנעא היו ערים בליל החג וקראו בבית הכנסת, ובדרום תימן ובעדן נקשר החג במאכלים מיוחדים.
החג בסידורים הקדומים
לפי החוקר משה גברא, ראש המכון לחקר חכמי תימן, שבועות שונה משני הרגלים האחרים בכך שאין בו מצווה מיוחדת לו, לא מן התורה ולא מתקנות חכמים, ולכן מה שמייחד אותו התפתח במישור המנהג1. בסידורי תימן הקדומים אין ולו מנהג תפילה אחד שמיוחד לשבועות. מטעמי קיצור לא נכתב בהם אפילו נוסח התפילה, ונכתבו בהם הוראות בלבד: התפילה כמו בפסח, מלבד השינוי בתפילת העמידה1.
בליל החג פתחו כמו בפסח ובסוכות בשני מזמורי תהלים, הראשון והאחרון. לפי גברא, בתימן חולק ספר תהלים בעבר ל־147 מזמורים, ולכן המזמור הראשון כלל גם את המזמור השני של היום. המנהג לומר מזמור מיוחד לכל חג חדש יחסית בתימן1. ערבית נאמרה כמו בפסח, בלי הלל1.
המנהגים שנוספו
בשחרית התפללו בסידורים הקדומים כמו בכל חג, בלי הפיוט "אצולה לפנים", בלי אזהרות ובלי מגילת רות. גברא כותב שמנהגים אלה חדרו לתימן במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, וכי הסידורים הקדומים אינם מזכירים גם לימוד תורה בליל החג או מנהג אוכל כמו אכילת זלביה1.
הפיוט "אצולה לפנים" היה מוכר בתימן כבר קודם, והופיע במדור השירים שבסוף התכלאל. לדברי גברא הוא הגיע כנראה במאה השתים עשרה או השלוש עשרה עם שירת משוררי ספרד, ועבר לגוף התפילה בהשפעת סידורי הדפוס, כנראה בידי מהרי״ץ במאה השמונה עשרה1. גברא לא מצא את הפיוט בסידורי ספרד, ולכן לדעתו הכנסתו לתפילה היא החלטה של חכמי תימן עצמם, לא העתקה ישירה1.
כיום, ברוב קהילות הספרדים והתימנים אומרים את פיוט האזהרות של רבי שלמה אבן גבירול, והתימנים אומרים אותו אחרי ההפטרה2. בהפטרה, מעשה המרכבה בספר יחזקאל, ממשיכים התימנים מעבר לפרק א, פסוק כח, שבו מסיימים האשכנזים והספרדים, עד פרק ב, פסוק ב2.
שמות החג
בתורה נקרא חג השבועות עצרת, וגם היום השמיני של סוכות נקרא כך. כדי להבחין ביניהם, שבועות נקרא עצרת סתם, ואילו בסוכות נקרא היום שמיני עצרת1. בערבית של יהודי תימן נקרא החג עצרה או עיד אלעצרה, מן העברית עצרת3. לפי משה פיאמנטה הוא נקרא גם עיד אלכמסין, חג החמישים, משום שזריעת הדורה נעשתה בחמישים הימים שבין פסח לשבועות3.
ליל החג ומאכלי החג
לפי משה פיאמנטה, בצנעא נקרא הלילה הראשון של שבועות לילת אלקראיה, ליל הקריאה, משום שקראו בו כתבי קודש בקבוצות בבית הכנסת. שם אחר ללילה הזה היה לילת אלקדר: ערו בו כל הלילה, התפללו וביקשו בקשות, מתוך אמונה ששערי השמיים פתוחים3. גברא מציין שהסידורים הקדומים אינם מזכירים לימוד תורה בליל החג, כך שהמנהג מתועד בצנעא בלי שאפשר לתארך אותו מן הסידורים1, 3.
בדרום תימן נקרא החג עיד אלעסר, חג הסופגניות, ונשות צנעא קראו לסופגניות האלה זלאביה. בעדן נקרא החג עיד אלנארג׳יל, חג הקוקוס, משום שהכינו ואכלו בו ריבת קוקוס3.
המועדים הקרובים
| שבועות תשפ״ז | 11 ביוני 2027 |
|---|
ראו גם
מקורות
- תפילות חג השבועות בסידורי תימן, משה גברא, האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהודי תימן, 2026 (לפי מחקרים בסידורי תימן, כרך ג, עמ׳ 279 עד 298). אין מנהגים מיוחדים בסידורים הקדומים; 147 מזמורים; אזהרות, רות ואצולה לפנים מן המאות ה־17 וה־18; מהרי״ץ; עצרת ושמיני עצרת
- שבועות, ויקיפדיה העברית. הפטרת מעשה מרכבה אצל התימנים; אזהרות אבן גבירול אחרי ההפטרה
- Intra- and Intercommunal Appellations in Judeo-Yemeni, Moshe Piamenta, The Arabist: Budapest Studies in Arabic 17 (1996), pp. 19 to 30. עמ' 25: ʿasara < עצרת; ʿid al-kamsin; ʿid al-ʿusr בדרום תימן, zalabiyah בפי נשות צנעא; ʿid an-nargil בעדן, ריבת קוקוס; laylat al-qraya ו־laylat al-qadr בצנעא