זלביה
זלביה היא מאפה של בצק שמרים רך שמטוגן בשמן עמוק משני צדדיו ונאכל חם, עם דבש או סוכר1. אצל יהודי תימן היא נחשבה למאכל של חורף1.
ממה עשויה
הזלביה התימנית עשויה מבצק שמרים רך, אותו בצק שממנו אופים סלוף3. יש שהוסיפו לבצק קצח1. את חתיכות הבצק מטגנים בשמן עמוק, הופכים ומטגנים גם בצד השני, ואוכלים מיד, כשהן חמות, עם דבש או עם סוכר1.
הרב יוסף קאפח, בספרו 'הליכות תימן' על חיי היהודים בצנעא, מתאר טיגון בסיר אבן עם שמן בגובה של כסנטימטר, ולעיתים עם דבש שעורבב בשמן, כפי שמובא אצל1. הלקסיקון 'ילקוט תימן' של יוסף טובי ושלום סרי מ־2000 מתאר את הבצק הרך ואת הטיגון משני הצדדים, כפי שמובא אצל1.
מתי אוכלים
לפי אבשלום מזרחי, בפרק על המטבח התימני בקובץ על מורשת יהודי תימן שראה אור ב־2018, כפי שמובא אצל1, יהודי תימן אכלו זלביה בעיקר בחודשי החורף.
השם והמאכל בעדות אחרות
השם זלביה, בערבית زلابية, משותף למאפים מטוגנים רבים מפרס ועד צפון אפריקה, והמתכונים הקדומים הידועים מופיעים בספר הבישול של אבן סיאר אלוראק מן המאה העשירית1. ברוב העדות הזלביה עשויה מבלילה נוזלית שמזלפים לשמן וטובלים אחר כך בסירופ2. אצל יהודי עיראק המאפה הזה נקרא זנגולה, ובהודו ג׳לבי2. אצל יהודי פרס הזלביה נחשבת לסופגנייה מסורתית1.
הזלביה התימנית שונה מהן בכך שהיא עשויה מבצק שמרים ולא מבלילה, ונאכלת עם דבש או סוכר ולא ספוגה בסירופ1, 3. במטבח התימני יש גם זלביה מסוג אחר, לביבה תפוחה שאוכלים עם אבקת סוכר או עם תבלין חריף3.
גרסאות
- בצנעא טיגנו אותה בסיר אבן בשמן רדוד, לפעמים עם דבש בשמן.
- בחלק מן הבתים הוסיפו קצח לבצק.
בעדות אחרות
ראו גם
מקורות
- Zalabiyeh, Wikipedia. תימן: חורף (Mizrachi 2018); סיר אבן עם כ 1 ס"מ שמן ודבש (Qafih, הליכות תימן, 1982); בצק שמרים רך מטוגן משני הצדדים (Tobi and Seri 2000); קצח; דבש או סוכר. אבן סיאר אלוראק, המאה העשירית; זלביה אצל יהודי פרס
- זלאביה, ויקיפדיה העברית. בלילה מטוגנת בסירופ; חנוכה ושבועות אצל יהודי תימן ועדות אחרות; זנגולה אצל יהודי עיראק; ג'לבי בהודו
- המטבח התימני, ויקיפדיה העברית. זלביה מבצק כשל הסלוף, מטוגנת בשמן עמוק, עם דבש או סוכר. הערך מסומן כחסר מקורות