פח תימני

פח ומגש במקום כלי נגינה

בשמחות בתימן לוו השירה והריקוד בתיפוף על פח של 18 ליטרים, ובמקומות אחרים על מגש מתכת שמשמיע קול נקישה¹. בחתונות ליווה את המשורר, הזמר המקצועי של השירה, תיפוף קצבי על מגש נחושת, הצחן².

על הסיבה שלא ניגנו בכלי נגינה יש הסברים שונים. לפי יוסף ארבל, יהודי תימן אסרו על עצמם כלי נגינה בגלל חורבן בית המקדש¹. לפי הסבר אחר, יהודי תימן הקפידו על הגזרה ההלכתית שאוסרת נגינה בכלי נגינה². בשבת לא תופפו כלל, וגם לא נהגו לחבר לשירי שבת מנגינות במקצב מהיר, אולי מחשש שיביאו לריקוד ולתיפוף, שאסורים בשבת³.

התיפוף והריקוד

התיפוף ליווה את הריקוד, שנפתח בצעד התימני¹. מנגינות השירה בחתונות ובריקודים נלקחו לפי החוקר יוסף טובי מן הסביבה המוסלמית, אף שהמילים היו מילות קודש².

בישראל

אהרן עמרם, שנולד בצנעא, עלה לישראל ב־1950 ונפטר ב־2025, החל לשיר ולתופף על פח כשהיה בן שמונה או תשע⁴. ב־1956 הקליט את שירו הראשון בתל אביב, כשהוא מלווה את עצמו בתיפוף על פח, ובסוף שנות החמישים החל לשיר גם בליווי כלי נגינה אחרים⁴. כשעפרה חזה התכוננה להקלטת "שירי תימן", היא למדה מעמרם את המקצבים התימניים על פח⁵.