בלוט: החוקים המלאים, הכרזות וטבלת ניקוד

בלוט הוא משחק לקיחות צרפתי לארבעה שחקנים בשני זוגות קבועים, שמשחקים בו ב־32 קלפים בלבד, משבע ועד אס בכל סדרה^{1, 2}. לפני שמתחילים מוציאים מהחפיסה את כל הקלפים משתיים ועד שש, מושיבים את השותפים זה מול זה, וזוכרים את ההפתעה הראשונה שמכשילה כל מי שבא ממשחקי קלפים אחרים: בסדרה השליטה של הסיבוב, שנקראת אטו, הקלף החזק ביותר הוא דווקא הנסיך ששווה 20 נקודות, ומיד אחריו התשע ששווה 14 נקודות, עוד לפני האס והעשר^{1, 2}. בישראל המשחק הזה עלה בשני מסלולים נפרדים, אחד מבתי הקפה והסלונים של יהודי אלג׳יריה, תוניסיה ומרוקו לצד צלוחיות הקמייה^{1, 4}, והשני ממועדוני הקלפים של סופיה, פלובדיב ושדרות ירושלים ביפו אצל יוצאי בולגריה והבלקן^{5, 6}.

איך הגיע משחק צרפתי לשולחן הקמייה באלג׳יר ולשדרות ירושלים ביפו

החוקים הרשמיים הראשונים של הבלוט נדפסו בפריז סביב שנת 1920 בהוצאת אלבן מישל, ולפי קצין המשטרה הפריזאי לשעבר לואי קרפן המשחק התפשט בבתי הקפה של פריז מ־1915, בשנות מלחמת העולם הראשונה¹. מאחורי השם הצרפתי מסתתרת היסטוריה יהודית ומזרח אירופית מוקדמת יותר. אוז׳ן סולייה, שפרסם ב־1921 אחד מספרי החוקים הראשונים של המשחק, הסביר שהבלוט נולד מהמשחק ההולנדי סמוסיאס ומהמשחק המרכז אירופי קלברג׳אס, ושהמילה בלוט עצמה באה מהמילה ביילה או בלה ביידיש, שבה כינו יהודי מרכז אירופה את הזוג של מלך ומלכה בסדרת השליט¹. ברשת מסתובב לעיתים הסבר אחר שלפיו את המשחק המציא אדם בשם מר בלו, אבל ויקיפדיה הצרפתית קובעת שאין לכך שום ראיה וזוהי אטימולוגיה עממית¹.

ראינו משחקים בלוט לראשונה ב־1906 במונמארטר, שם נפגשו רומנים ובולגרים¹

העדות הזאת של אמיל שוטאר ממונמארטר מסבירה איך הגיע המשחק לבולגריה עוד בתחילת המאה העשרים והפך שם למשחק לאומי תחת השם ברידג׳ בלוט^{1, 5}. כשעלו לישראל 35,089 מיהודי בולגריה בין מאי 1948 לדצמבר 1949, התיישבו רבים מהם ביפו סביב שדרות ירושלים, שכונתה סופיה הקטנה, ופתחו בה מאפיות של באניצה, בתי קפה ומסעדות עם שולחנות פורמייקה וכיסאות עץ כמו פינת הבלקן שנפתחה ב־1948 כחמארה לאלכוהול ולמשחקים^{6, 7}. בבתים הבולגריים והסלוניקאיים היו מוציאים את החפיסה לשולחן מיד אחרי שאמרו סאלוד אי ביראחה בסוף הארוחה⁸.

באותן שנים בדיוק נכנס הבלוט לכל בית קפה ולכל סלון בערים הצרפתיות של צפון אפריקה, מאלג׳יר, אוראן וקונסטנטין ועד תוניס ופאס¹. לפי הערך קמייה בוויקיפדיה הצרפתית, צלוחיות המתאבנים הקטנות של תורמוסים מומלחים, פול בכמון, זיתים חריפים וטורשי הוגשו תמיד לצד כוס אניסט שהתעכרה במים וקרח או כוסית בוחה מתאנים, תוך כדי משחק של בלוט או של שקובה^{4, 9}. במרוקו ישבו סביב הקלפים עם קנקן תה נענע¹⁰, ובאתר הקהילה התוניסאית הריסה מתועדים עד היום יוצאי תוניסיה ברובע בלוויל בפריז כשהם מתווכחים סביב שולחן הבלוט בקפה דה לה פומפ¹¹. ויקיפדיה הצרפתית מציינת שבמרוקו שיחקו בלוט בעיקר בפאס, אם כי לא מצאנו למקום המדויק הזה מקור כתוב נוסף מעבר להערה שם¹.

החפיסה, כיוון החלוקה ולמה בבלוט לא מערבבים את הקלפים

בבלוט משתמשים ב־32 קלפים בלבד: אס, מלך, מלכה, נסיך, 10, 9, 8 ו־7 בארבע הסדרות לב, יהלום, תלתן ועלה². ארבעת השחקנים מתחלקים לשני זוגות, וכל שחקן יושב מול השותף שלו כשמשני צדדיו יושבים שני היריבים^{1, 2}. בצרפת ובבולגריה מחלקים ומשחקים נגד כיוון השעון, כך שהשחקן שיושב מימין למחלק הוא זה שפותח, אבל בבתים רבים בישראל משחקים עם כיוון השעון והשחקן שמשמאל למחלק פותח^{1, 2}. שני הכיוונים כשרים כל עוד מחליטים עליהם לפני החלוקה הראשונה.

חוק אחד מפתיע כל מי שרגיל למשחקי קלפים אחרים: בבלוט של בתי הקפה מערבבים את הקלפים רק פעם אחת, לפני היד הראשונה של הערב^{1, 2}. בסוף כל סיבוב אוספים את שמונת הלקיחות לערימה אחת בלי לערבב אותה, והשחקן שיושב לפני המחלק הבא רק חותך את החפיסה לשתי ערימות שבכל אחת מהן לפחות ארבעה קלפים¹. הסיבה לכך פשוטה וחכמה.

כשלא מערבבים את הקלפים, הלקיחות של היד הקודמת נשארות צמודות זו לזו ויוצרות ביד הבאה רצפים ארוכים וריבועים להכרזה, ושחקן שזוכר איזה קלף לקח איזה קלף בסיבוב הקודם יכול להסתכל על הקלף הגלוי שבמרכז השולחן ולנחש אילו קלפים מסתתרים מתחתיו¹.

החלוקה ובחירת השליט בבלוט קלאסי

המחלק מחלק לכל שחקן חמישה קלפים בשתי מנות רצופות, קודם שלושה קלפים לכל אחד בבת אחת ואחר כך עוד שניים לכל אחד, או קודם שניים ואז שלושה^{1, 2}. את הקלף ה־21, שהוא הקלף העליון בקופה שנשארה, הופך המחלק ומניח גלוי במרכז השולחן². הקלף הגלוי הזה מציע את הסדרה השליטה לסיבוב הנוכחי.

עכשיו מתחיל סבב ההכרזה הראשון. השחקן שפותח מסתכל בחמישה הקלפים שבידו ומחליט אם לקחת את הקלף הגלוי ולהפוך את הסדרה שלו לשליט, או להגיד פאס ולהעביר את ההחלטה לשחקן הבא^{1, 2}. אם אחד מארבעת השחקנים אומר אני לוקח, הסבב נעצר מיד. השחקן שלקח מרים אל ידו את הקלף הגלוי מהשולחן ומקבל מהמחלק עוד שני קלפים בלבד, ואילו שלושת השחקנים האחרים מקבלים שלושה קלפים כל אחד, כך שלכל אחד מארבעת השחקנים יש שמונה קלפים ביד^{1, 2}. אם כל ארבעת השחקנים ויתרו בסבב הראשון, עושים סבב שני שבו כל שחקן בתורו יכול לקחת את הקלף הגלוי ולהכריז על כל אחת משלוש הסדרות האחרות כשליט². אם כולם מוותרים גם בסבב השני, אוספים את הקלפים בלי לשחק, חותכים את החפיסה והחלוקה עוברת לשחקן הבא^{1, 2}.

סדר החוזק של הקלפים וטבלת הניקוד בשליט ובסדרה רגילה

הלב של הבלוט הוא הפער בין סדרת השליט לבין שלוש הסדרות הרגילות. ברגע שנקבעה סדרת השליט לסיבוב, הנסיך והתשע שלה קופצים לראש הסולם מעל האס והעשר ומקבלים את הניקוד הגבוה ביותר במשחק, בעוד שבשלוש הסדרות האחרות הנסיך שווה שתי נקודות בלבד והתשע לא שווה כלום^{1, 2}. בצרפתית קוראים לתשע של השליט לה קאטורז, כלומר הארבע עשרה, על שם הנקודות שהוא מביא¹. סך כל הנקודות בסדרת השליט הוא 62, ובכל אחת משלוש הסדרות הרגילות יש 30 נקודות, כך שכל 32 הקלפים בחפיסה שווים יחד 152 נקודות, ואליהן מתווספות 10 נקודות על הלקיחה השמינית והאחרונה ובסך הכול 162 נקודות בסיבוב רגיל^{1, 2}.

• בסדרת השליט מהחזק לחלש (62 נקודות בסך הכול): נסיך 20 נקודות, תשע 14 נקודות, אס 11 נקודות, עשר 10 נקודות, מלך 4 נקודות, מלכה 3 נקודות, שמונה 0 נקודות, שבע 0 נקודות
• בסדרה רגילה מהחזק לחלש (30 נקודות בכל סדרה): אס 11 נקודות, עשר 10 נקודות, מלך 4 נקודות, מלכה 3 נקודות, נסיך 2 נקודות, תשע 0 נקודות, שמונה 0 נקודות, שבע 0 נקודות
• בונוס לקיחה שמינית ואחרונה (דיס דה דר): 10 נקודות שמשלימות את סכום היד ל־162 נקודות
• הכרזת בלוט ורבלוט (מלך ומלכה של השליט באותה יד): 20 נקודות נוספות שמעלות את סכום היד ל־182 נקודות
• הכרזת רצף באותה סדרה לפי הסדר אס, מלך, מלכה, נסיך, 10, 9, 8, 7: שלישייה (טירס) 20 נקודות, רביעייה (חמישים) 50 נקודות, חמישייה ומעלה (מאה) 100 נקודות
• הכרזת ריבוע (קארה, ארבעה קלפים מאותו ערך): ארבעה נסיכים 200 נקודות, ארבע תשיעיות 150 נקודות, ארבעה אסים או ארבע פעמים עשר או מלכים או מלכות 100 נקודות (ארבע שמיניות וארבע שבעיות שוות 0)

איך משחקים את שמונת הלקיחות ומתי חייבים לחתוך

השחקן שפותח מניח קלף ראשון על השולחן וקובע את הסדרה של הלקיחה הראשונה². כל שחקן אחריו חייב לציית לאותה סדרה אם יש לו קלף ממנה ביד^{1, 2}. אם הלקיחה נפתחה בסדרה רגילה, אין חובה להניח קלף גבוה יותר מהקלף שכבר מונח על השולחן, ומותר לזרוק קלף נמוך מאותה סדרה³. לעומת זאת, אם הלקיחה נפתחה בסדרת השליט, חלה חובת עלייה בשליט: כל שחקן חייב להניח קלף שליט גבוה יותר מהשליט הגבוה שעל השולחן אם יש לו כזה, גם אם מי שהניח את השליט הגבוה לפניו הוא השותף שלו עצמו^{1, 2}.

מה קורה כשלשחקן אין אף קלף מהסדרה הרגילה שנפתחה. כאן מבדילים בבלוט בין שני מצבים הפוכים^{1, 2}. אם מי שמחזיק כרגע בקלף החזק ביותר על השולחן הוא אחד היריבים, השחקן חייב לחתוך ולהניח קלף מסדרת השליט. אם היריב שלפניו כבר חתך בשליט, השחקן חייב לעקוף אותו בשליט גבוה יותר, ואם אין לו שליט גבוה יותר אבל יש לו ביד שליט נמוך, הוא עדיין חייב לזרוק את השליט הנמוך שלו, מהלך שבצרפתית של בתי הקפה נקרא פיסה^{1, 2}. אבל אם מי שמוביל כרגע בלקיחה הוא השותף שלך, אתה פטור לגמרי מלחתוך^{1, 2}. במצב כזה אומרים שהשותף שולט בלקיחה, ומותר לזרוק כל קלף מכל סדרה אחרת, למשל להשליך עשר או אס כדי לתת לשותף נקודות, או לזרוק קלף קטן מסדרה אחרת כדי לרמוז לו שיש לך את האס שלה¹.

ההכרזות והמילים שאומרים סביב השולחן

לפני שהופכים את הלקיחה הראשונה, כל שחקן שיש בידו רצף של שלושה קלפים ומעלה באותה סדרה או ריבוע של ארבעה קלפים מאותו ערך מכריז עליהם בקול². בבלוט רק הקבוצה שמחזיקה בהכרזה הבודדת החזקה ביותר רושמת לעצמה את נקודות ההכרזות שלה, והקבוצה השנייה לא רושמת על ההכרזות שלה כלום, גם אם היו לה שלוש הכרזות קטנות יותר². ריבוע תמיד מנצח רצף, רצף ארוך מנצח רצף קצר, ובין שני רצפים באותו אורך מנצח זה שמגיע לקלף גבוה יותר, או הרצף שבסדרת השליט אם הגובה זהה².

הכרזות הבונוס משנות את המאזן. ומה קורה כששתי הקבוצות מסיימות בתיקו מדויק של 81 מול 81, או 91 מול 91 אחרי בלוט ורבלוט. המצב הזה נקרא בצרפתית ליטיז׳, כלומר מחלוקת¹. הקבוצה שלא לקחה את השליט רושמת מיד בדף את 81 הנקודות שלה, ואילו 81 הנקודות של הקבוצה שלקחה נשארות תלויות באוויר ועוברות כבונוס לקבוצה שתנצח ביד הבאה¹.

בלוט קואנשה וברידג׳ בלוט בולגרי

באלג׳יריה, בדרום צרפת ובבולגריה כמעט לא שיחקו עם קלף גלוי באמצע החלוקה, אלא עברו לגרסת המכרז שנקראת בצרפת ובאלג׳יריה בלוט קואנשה או קונטרה, ובבולגריה ברידג׳ בלוט^{1, 3, 5}. בגרסה הזאת מחלקים מראש את כל שמונת הקלפים לכל שחקן, ובמקום להפוך קלף עורכים סבב הצעות מחיר שבו כל שחקן מכריז לכמה נקודות הקבוצה שלו מתחייבת ובאיזו סדרה, החל מ־80 נקודות ובקפיצות של עשר עד 160 או עד הכרזת קפוט של 250 נקודות^{3, 12}. מעבר לארבע הסדרות הרגילות, אפשר להכריז גם ללא שליט, שבו כל הסדרות מדורגות מהאס ועד השבע ואין נסיך של 20 נקודות, או הכול שליט, שבו בכל ארבע הסדרות הנסיך והתשע עולים לראש וחובה לעלות על הקלף הגבוה בכל לקיחה^{3, 5}.

איך משחקים בלוט לשניים

הוא משחק קלפים משעשע מאוד, ואולי היחיד שמשעשע בשניים כמו בשלושה ובארבעה¹

כשרק שני שחקנים יושבים ליד השולחן, אי אפשר לחלק שמונה קלפים ליד כי מחצית מהחפיסה תישאר בקופה ואי אפשר יהיה לדעת היכן מסתתרים הנסיך והתשע של השליט. הפתרון הצרפתי נקרא בלוט דקוברט, כלומר בלוט גלוי לשניים, והוא מופיע במדריך של ג׳ון מקלאוד וז׳אן פייר קולון². לוקחים את אותם 32 קלפים, והמחלק פורס אותם על השולחן בשני מחנות, מחנה של שתי שורות מול היריב ומחנה של שתי שורות מול עצמו. קודם הוא מניח 4 קלפים הפוכים בשורה מול היריב, 4 הפוכים בשורה מול עצמו, עוד 4 הפוכים בשורה שנייה מול היריב ועוד 4 הפוכים בשורה שנייה מול עצמו, ובסך הכול 8 קלפים הפוכים לכל שחקן². אחר כך הוא חוזר בדיוק על אותו סדר ומניח על גבי כל קלף הפוך קלף אחד גלוי עם הפנים למעלה, כך שלכל שחקן מונחים על השולחן 16 קלפים, שמונה גלויים שמכסים שמונה הפוכים, בלי אף קלף ביד².

הקלף הגלוי האחרון שהניח המחלק בצד שלו מציע את סדרת השליט לסבב ההכרזה הראשון, או שבוחרים סדרה אחרת בסבב השני, רק שהפעם מי שלוקח לא מרים את הקלף והוא נשאר במקומו אצל המחלק². השחקן שאינו המחלק פותח את הלקיחה הראשונה מתוך שמונת הקלפים הגלויים שלו, ומשחקים לפי כל חוקי הבלוט הרגילים של ציות לסדרה, חיתוך ועלייה בשליט². בסוף כל לקיחה הופכים עם הפנים למעלה כל קלף הפוך שהקלף הגלוי שמעליו שוחק באותה לקיחה, וכך נחשפים קלפים חדשים לקראת התור הבא עד שנגמרות כל 16 הלקיחות². הספירה בסוף זהה לבלוט לארבעה: 162 נקודות בסך הכול כולל 10 נקודות ללקיחה ה־16, ומי שלקח את השליט חייב לעבור את 81 הנקודות². בבולגריה מוכרת גם גרסה שנייה ומהירה יותר לבלוט לשניים, שבה מוציאים מהחפיסה גם את השבעיות והשמיניות, משחקים ב־24 קלפים בלבד מתשע ועד אס ומחזיקים את הקלפים ביד⁵.

איך משחקים בלוט בחפיסה של הבית ומה החוק שמסיים את המשחק

אפשר לשחק בלוט בכל חפיסת קלפים רגילה של 52 קלפים שמוציאים ממנה את הקלפים משתיים ועד שש. למי שרוצה לשחק עם הציורים של הבית שלו, סט הקלפים של הבית האלג׳יראי, המרוקאי, התוניסאי או הבלקני שאנחנו מוכרים באתר ב־89 שקלים הוא חפיסה של 52 קלפים ושני ג׳וקרים, שעל המלך שלה מצויר סבא, על המלכה סבתא ועל הנסיך הנכד או הנכדה, למשל סבא עם כוס האניסט של הקמייה על מלך לב וסבתא שפותחת את סיר התפינה על מלכה לב. את תקצירי החוקים של ארבעת המשחקים שלנו אפשר לקרוא בעמוד איך משחקים, ורעיונות למשחקים נוספים סביב השולחן תמצאו במדריך משחקים לשולחן שבת וחג. לפני שמזמינים את החפיסה בשביל בלוט כדאי לדעת שלוש מגבלות אמיתיות: להבדיל ממשחק כמו יניב שמשתמש בכל 54 הקלפים, זו חפיסה מלאה של 52 קלפים ושני ג׳וקרים ולכן בבלוט צריך להוציא ממנה הצידה 22 קלפים לפני שמתחילים, האותיות בפינות הן האנגליות הרגילות ולא הסימון הצרפתי שעליו גדלו חלק מהסבים מאלג׳יר ומתוניס, והמשלוח בדואר לוקח עד 12 ימי עסקים.

בצרפת מסיימים משחק בלוט כשזוג אחד מגיע ל־1,000 נקודות, ובחוקים הרשמיים יש כלל סיום אכזרי שנקרא לארה, כלומר העצירה². שחקן שלקח לקיחה באמצע הסיבוב ובטוח שהנקודות שכבר צבר באותה יד מעבירות את הקבוצה שלו מעל רף 1,000 הנקודות רשאי להכריז עצירה ולבקש לספור מיד את הלקיחות, בלי שמותר לו להציץ בהן קודם². אם צדק וחצה את ה־1,000, הקבוצה שלו מנצחת במשחק כולו באותו רגע, אבל אם טעה בחישוב בעל פה וחסרה לו אפילו נקודה אחת ל־1,000, הניצחון במשחק כולו עובר מיד לזוג היריב, בלי קשר לכמה נקודות היו ליריבים על הדף².