חוקי משחק רביעיות, כולל טעויות נפוצות

בחוקי רביעיות רגילים כל שחקן מקבל 5 קלפים, וכשמשחקים שלושה שחקנים בלבד כל אחד מקבל 7 קלפים, והשאר מונחים הפוכים באמצע השולחן בתור קופה^{1, 2}. בתורכם אתם פונים לשחקן אחד סביב השולחן ומבקשים ממנו קלף מסוים מרביעייה שכבר יש לכם ממנה לפחות קלף אחד ביד, למשל "יש לך מתוקים 2, גריבה?"^{1, 2}. אם הקלף אצלו, הוא חייב למסור אותו ואתם מקבלים תור נוסף, לבקש שוב ממנו או מכל שחקן אחר^{1, 2}. אם אין לו, אתם מושכים קלף אחד מהקופה והתור עובר לשחקן שנשאל, וכך ממשיכים עד שכל הרביעיות מונחות גלויות על השולחן ומי שאסף הכי הרבה רביעיות מנצח^{1, 3}.

ההוראות האלו נכנסות לארבע שורות על גב הקופסה, אבל כמעט בכל בית בישראל פורץ ויכוח כבר בסיבוב השני. שחקן אחד מבקש בחזרה קלף שלקחו ממנו לפני עשר שניות, שחקנית שנייה מתעקשת שהתור עובר שמאלה לפי כיוון השעון ולא אל מי שנשאל, והילד בקצה השולחן מנסה לנחש רביעייה שאין לו ממנה אף קלף ביד^{2, 3}. הגרסה שמשחקים בישראל היא הרכבה בין שני משחקי קלפים שונים מהמאה ה־19, האירופי והאמריקאי, ולכל אחד מהם היה פתרון אחר לשאלות האלו^{3, 4, 5}.

כמה קלפים מחלקים ואיך בנוי קלף רביעיות

משחק רביעיות מיועד לשלושה עד שישה שחקנים מגיל שש ומעלה, וסיבוב מלא אורך כעשרים דקות¹. חפיסת רביעיות בנויה מקבוצות של ארבעה קלפים ששייכים לאותו נושא: בחפיסות אירופיות קלאסיות יש 32 קלפים ב־8 רביעיות, בחפיסות מסחריות לילדים בישראל יש לרוב 36 עד 48 קלפים, ובחפיסות של 52 קלפים יש 13 רביעיות^{1, 2, 3, 12}. בראש כל קלף מודפסים שם הרביעייה ומספר הקלף או אות הסימון שלו, ובתחתית הקלף מופיעה הרשימה המלאה של כל ארבעת הקלפים בסדרה^{1, 5}. הרשימה המודפסת בתחתית הקלף פותרת את קושי הזיכרון הראשוני: אפילו שחקן שפותח את הקופסה בפעם הראשונה לא צריך לנחש אילו קלפים קיימים במשחק, אלא רק לקרוא מה חסר לו ולהקשיב למי שמבקש אותם^{1, 7}.

חוק השאלה דורש דיוק מלא. לפני שמתחילים מערבבים היטב את החפיסה. בארבעה, בחמישה או בשישה שחקנים מחלקים לכל משתתף 5 קלפים עם הפנים כלפי מטה^{1, 2}. בשלושה שחקנים מחלקים 7 קלפים לכל אחד, משום שעם 5 קלפים בלבד רוב החפיסה קבורה בקופה ובסיבובים הראשונים כמעט כל שאלה נענית בשלילה^{1, 3}. בחפיסות קטנות של 36 או 40 קלפים יש יצרנים שמסתפקים בחלוקה של 4 קלפים לכל שחקן^{7, 12}. את יתר הקלפים מניחים בערימה הפוכה באמצע השולחן בתור קופה, וכל שחקן מסדר את היד שלו לפי נושאים בלי לחשוף אותה לאחרים. אם מישהו קיבל כבר בחלוקה ההתחלתית ארבעה קלפים של אותה רביעייה, הוא מניח אותם מיד גלויים לפניו על השולחן.

אפשר לשחק רביעיות גם בחפיסת קלפים רגילה של 52 קלפים לאחר שמוציאים ממנה את הג׳וקרים^{2, 3}. במקרה כזה כל ארבעה קלפים בעלי אותו ערך מרכיבים רביעייה אחת, למשל ארבע המלכות או ארבע השביעיות, ובסך הכול 13 רביעיות מאס ועד מלך^{2, 3}. ההבדל היחיד מול חפיסה מאוירת הוא שבחפיסה רגילה מבקשים את הצורה החסרה, כמו שבע לב או מלכה תלתן, כפי שבחפיסה של יהדות מרוקו מבקשים מתוקים 1 שהוא שביקיה או מתוקים 4 שהוא פזואלוס^{1, 3}.

מהלך התור בחמישה צעדים פשוטים

קובעים מי פותח את המשחק: ברוב הבתים מתחיל השחקן הצעיר ביותר סביב השולחן, ובמועדוני קלפים באירופה מתחיל השחקן שיושב משמאל למחלק, ומכאן כל תור מתנהל לפי חמישה כללים קבועים שמופיעים גם בעמוד חוקי הרביעיות באתר^{1, 3, 12}:

• בוחרים שחקן אחד בלבד ופונים אליו בשמו. אי אפשר לשאול את השולחן כולו.
• מבקשים קלף מסוים אחד על פי שם הרביעייה ושם הקלף או מספרו. מותר לבקש רק מרביעייה שאתם כבר מחזיקים ממנה לפחות קלף אחד ביד, ורק קלף שאינו נמצא אצלכם.
• אם הקלף נמצא אצל השחקן שנשאל, אסור לו לשקר או להסתיר אותו: הוא מוסר לכם את הקלף מיד, ואתם מקבלים תור נוסף ויכולים להמשיך לבקש ממנו או מכל שחקן אחר.
• אם הקלף אינו נמצא אצל השחקן שנשאל, הוא אומר אין לי, אתם מושכים קלף אחד מהקופה הסגורה שבאמצע השולחן, והתור עובר אל השחקן שנשאל.
• ברגע שיש לכם ביד ארבעה קלפים של אותה רביעייה, אתם מכריזים רביעייה, מניחים את ארבעת הקלפים גלויים לפניכם על השולחן, ואם זה קרה באמצע התור שלכם אתם ממשיכים לשאול.

עצם השאלה מגלה לכל השולחן שתי עובדות יקרות ערך: גם שיש לכם ביד לפחות קלף אחד מאותה רביעייה וגם שהקלף הספציפי שביקשתם חסר לכם, ולכן מי שמקשיב היטב לשאלות של אחרים יודע אילו קלפים מוחזקים אצל כל שחקן עוד לפני שנשלף קלף אחד מהקופה³.

ארבע המחלוקות והטעויות שחוזרות בכל שולחן

כאן נולד הוויכוח הקבוע. הוויכוח הראשון נוגע לשאלה אם מותר לבקש קלף מרביעייה שאין לכם ממנה אף נציג ביד, או לבקש קלף שכבר נמצא אצלכם כדי לבלף^{2, 3}. בחוקים המקובלים של רביעיות התשובה לשתי השאלות היא לא: חובה להחזיק לפחות קלף אחד מהסדרה כדי לפתוח בבקשה, ואסור לבקש קלף שכבר מוחזק אצלכם ביד^{1, 3}. בוויקיפדיה העברית מתועדת אמנם גרסה מקילה שבה מותר לנחש ולבקש כל קלף בחפיסה גם בלי נציג ביד, וחוקר משחקי הקלפים ג׳ון מקלאוד מציין שבמשחק האמריקאי יש שולחנות שמתירים לשחקן לבקש קלף שכבר נמצא אצלו ביד בתור הטעיה טקטית, בידיעה שהנשאל יענה בשלילה והשואל ימשוך מהקופה ויאבד את תורו^{2, 3}. עם זאת, בחפיסה של 52 קלפים שתי הגרסאות האלו מאריכות מאוד את המשחק ופוגעות ביכולת להסיק מהשאלות מה באמת מוחזק ביד של השואל³.

הוויכוח השני פורץ סביב השאלה למי עובר התור כשהנשאל אומר "אין לי"³. מחצית מהשולחנות בישראל מעבירים את התור שמאלה לפי כיוון השעון, והמחצית השנייה מעבירה את התור ישירות אל השחקן שנשאל וענה בשלילה^{1, 3, 12}. מקלאוד מראה שהפילוג הזה נובע משני ענפים היסטוריים נפרדים: במשחק האמריקאי גו פיש התור עובר בדרך כלל שמאלה לפי כיוון השעון, ואילו במשחק הרביעיות הגרמני והבריטי התור עובר תמיד אל השחקן שנשאל³. בישראל התקבע השילוב בין השניים: מחלקים 5 קלפים עם קופה באמצע כמו בגרסה האמריקאית, אבל מעבירים את התור אל השחקן שנשאל כמו בגרסה האירופית^{1, 3}. העברת התור לנשאל יוצרת מתח מיידי: אם שאלתם את הדוד שלכם אם יש לו קובה סלק והוא ענה "אין לי", התור עובר מיד אליו והוא כבר יודע שאתם אוספים את רביעיית הקובות^{1, 3}.

הוויכוח השלישי, והסוער מכולם, הוא חוק ההחזרה המיידית: שחקנית א' ביקשה משחקן ב' את הקלף קובה סלק וקיבלה אותו, אחר כך ביקשה קלף נוסף ונענתה בשלילה, והתור עבר לשחקן ב'. האם מותר לשחקן ב' לבקש משחקנית א' את אותו קובה סלק בחזרה באותו רגע ממש? התשובה תלויה במה שנשאר לשחקן ב' ביד^{1, 3}. אם קובה סלק היה הקלף היחיד שלו מאותה רביעייה, אסור לו לבקש אותו בחזרה, משום שכבר אין לו ביד אף קלף מרביעיית הקובות^{1, 3}. לעומת זאת, אם לשחקן ב' היו ביד שני קלפים מהרביעייה, למשל קובה סלק וגם קובה במיה, הרי שגם אחרי שלקחו ממנו את קובה סלק נשאר בידו נציג חוקי של הסדרה, ולפי החוק היבש מותר לו לבקש את קובה סלק בחזרה מיד בתורו^{1, 3}. כדי למנוע חילופים חוזרים בין שני שחקנים עקשנים, בתים רבים קובעים כלל ביתי פשוט לפני החלוקה: אסור לבקש משחקן קלף שלקח מכם באותו סיבוב תורות, אלא רק אחרי שהתור חזר אליכם בסיבוב הבא.

בשניים הכלל הרגיל נשבר. הוויכוח הרביעי מתעורר כששחקן נענה בשלילה, שולף קלף מהקופה, ומגלה שהקלף שהרים מהקופה הוא בדיוק הקלף שביקש לפני רגע^{1, 3}. בחוקים הבסיסיים שומרים את הקלף ביד והתור עובר הלאה^{1, 2}. ואולם גם בעמוד החוקים שלנו וגם בתיעוד של מקלאוד למשחק האמריקאי מופיע כלל ביתי נפוץ: אם הקלף שעלה מהקופה הוא בדיוק הקלף שביקשתם בשאלה שלכם, מציגים אותו בגלוי לכל השולחן ומקבלים תור נוסף^{1, 3}.

מה קורה כשנגמרים הקלפים ביד או בקופה

שחקן שהשלים רביעייה והניח את כל ארבעת הקלפים שלה על השולחן עלול למצוא את עצמו באמצע המשחק עם אפס קלפים ביד. כל עוד נשארו קלפים בקופה שבאמצע השולחן, אותו שחקן לא יוצא מהמשחק: אם תורו נמשך אחרי הנחת הרביעייה, או כשהתור מגיע אליו בהמשך, הוא מושך קלף אחד מהקופה כדי שיהיה לו בסיס חוקי לשאול עליו³. בוויקיפדיה העברית מתועדת גם גרסה שבה שחקן שמספר הקלפים בידו יורד מתחת לארבעה משלים מיד קלפים מהקופה עד שיהיו בידו ארבעה קלפים, אבל ברוב הבתים מושכים קלף אחד בלבד בסוף תור שנענה בשלילה או כשהיד מתרוקנת^{1, 2, 3}.

המשחק נולד באנגליה ובארצות הברית. כשקופת הקלפים שבאמצע השולחן נגמרת, המשחק נכנס לחלקו המכריע. מאותו רגע כל הקלפים נמצאים בידיים של השחקנים, ואין יותר משיכה מהקופה: שחקן שביקש קלף ונענה בשלילה פשוט מעביר את התור אל השחקן שנשאל^{1, 3}. שחקן שנגמרו לו כל הקלפים ביד לאחר שהקופה התרוקנה יוצא מסבב השאלות וממתין לסיום, והמשחק נגמר כשכל 13 הרביעיות מונחות גלויות על השולחן^{1, 3}. כל חפיסה שיקפה את תקופתה.

איך משחקים רביעיות בשניים, עם ילדים קטנים או עם סבא וסבתא

אפשר לשחק רביעיות גם בשני שחקנים בלבד, אבל אם מחלקים 5 קלפים לכל אחד כמו במשחק רגיל המשחק נתקע: כל שאלה שנענית בשלילה חושפת ליריב היחיד שלכם בדיוק איזה קלף מחכה אצלכם ביד, והוא לוקח אותו מכם מיד בתורו³. בגרסה האמריקאית פותרים זאת בחלוקה של 7 קלפים לכל שחקן בחפיסה של 52 קלפים, ואילו בגרסה הגרמנית מחלקים 10 קלפים לכל שחקן בתחילת המשחק ומוסיפים חוק מאזן שבו גם הנשאל שאין לו את הקלף מושך קלף מהקופה לפני שהוא מתחיל לשאול בתורו³. בחפיסה של 52 קלפים סביב שולחן של שני שחקנים, חלוקה של 7 עד 9 קלפים לכל אחד שומרת על קצב מהיר, בדומה להתאמות של משחקי קלפים לשניים שעושים כשמשחקים יניב או בלוט בזוג³.

בנימין צבי ברלוי ייסד את הענף. כאשר סביב השולחן יושבים ילדים בני חמש או שש שעדיין לא קוראים שוטף, או כשמשחקים יחד נכדים עם סבא וסבתא במסגרת משחקים לשולחן שבת וחג, שתי התאמות פשוטות מונעות תסכול. הראשונה היא דילול החפיסה: מוציאים מראש חמש או שש רביעיות שלמות לקופסה ומשחקים עם 7 או 8 רביעיות בלבד, כלומר 28 עד 32 קלפים בסך הכול, כך שהמשחק מסתיים בתוך עשר דקות. השנייה היא משחק בזוגות, שבו נכד וסבא או סבתא מחזיקים יד אחת משותפת: הילד מזהה את המספרים בראש הקלף ואת האיורים, והמבוגר קורא בקול את השמות שבתחתית הקלף ומספר תוך כדי התור מהו כל מאכל או מנהג, מה שהופך כל בקשה של קלף לפתח של שאלות לשאול את סבא וסבתא. לא מצאנו במקורות ההיסטוריים תקנון רשמי אחד שאיחד את חוקי הרביעיות בין בתי ההוצאה השונים בישראל, ולכן כל משפחה שימרה את גרסת הבית שלה^{5, 6}.

בחנות האתר יצרנו את משחקי רביעיות העדות עבור 26 עדות שונות, מיהדות עיראק ומרוקו ועד תימן, פולין, אתיופיה ופרס, כאשר כל קופסה כוללת 52 קלפי משחק מאוירים המחולקים ל־13 רביעיות של מאכלים, חגים, מילים, מוזיקה ומנהגים מהבית לצד קלף חוקים וקלף שער בגודל 63 על 88 מילימטר¹. הקופסאות האלו מבוקשות בתור מתנה לסבא ולסבתא, אך יש להן שלוש מגבלות כנות שכדאי להכיר לפני שמזמינים: המשחק מתאים ל־3 עד 6 משתתפים ולכן בשולחן חג גדול יותר כדאי להתחלק לזוגות או לשתי קבוצות, הקלפים מודפסים על קרטון משחק איכותי אך אינם מצופים פלסטיק עמיד למים ולכן מוטב להרחיק אותם מצלוחיות רטובות על השולחן, והמשלוח בדואר רשום לוקח עד 12 ימי עסקים¹.

מהולנד ולונדון לרחוב אלנבי בתל אביב: איך הגיעו הרביעיות לישראל

משחק הרביעיות נולד באירופה באמצע המאה ה־19, ובמקור ההולנדי שלו נקרא קוורטט^{2, 3}. בבריטניה פיתח ג׳ון ג׳קס הבן מחברת המשחקים הלונדונית ג׳קס ובנו את המשחק הפי פמיליז, שיצא לאור לקראת התערוכה הגדולה בלונדון בשנת 1851 עם 44 קלפים של 11 משפחות בעלי מלאכה באיוריו של סר ג׳ון טניאל, המאייר של הרפתקאות אליס בארץ הפלאות^{3, 4}. בשנת 1861 יצא בעיר סיילם שבמסצ׳וסטס משחק הרביעיות הספרותי אות׳רס על סופרים ויצירותיהם, ובגרמניה תיעד הקטלוג של החוקר לאונהרד שטורק משנת 2000 לא פחות מ־4,800 חפיסות רביעיות שונות שהודפסו מאז שנת 1880^{3, 5}.

לארץ ישראל הגיעו הרביעיות דרך בית המלאכה של בנימין צבי ברלוי בתל אביב, שכונה "דוד המשחקים" וחתם על קופסאותיו בתואר "המוציא והממציא"⁸. ברלוי, שנולד בוורשה ב־1894 ועלה לארץ ב־1921, הקים את בית המלאכה שלו בדירה שמעל חנות הספרים ומכשירי הכתיבה שלו "ספרות" ברחוב אלנבי 57 בתל אביב, ושילם בתחילת דרכו לציירים צעירים כמו ישראל פלדי ושמואל עובדיהו בצבעים ובבדי ציור מהחנות⁸. כבר בסוף שנות השלושים הוציא ברלוי את משחק הרביעיות העברי "הספרן", עם דיוקנאותיהם ויצירותיהם של אברהם מאפו, י״ל פרץ, שלום עליכם, חיים נחמן ביאליק ויוסף חיים ברנר, ובהמשך הוציא את "חגינו", "הטכנאי הצעיר", "עולם החי" ו״גן צמחים" בדפוס ליטוגרפי צבעוני ועם פסוקי תנ״ך על דפנות הקופסה^{6, 8, 9}.

בית אין לי אבל יש לי 150 משחקים⁸

היסטוריון התרבות חן מלול מהספרייה הלאומית מראה שבשנות החמישים והשישים הפכו הרביעיות לכלי ללימוד עברית, תנ״ך וגאוגרפיה בכל סלון ישראלי⁶. הוצאת "עמרנה" הוציאה בשנות החמישים חפיסה של 48 קלפים בשם "מעצבי התרבות הישראלית בעת החדשה" שכללה רביעיות של מנהיגי הציונות, חוקרי טבע ואפילו אלופי שח, הוצאת הספרים "חיים" פרסמה בשנת תש״ך (1960) את הרביעיות "מעולם התורה" ו״מה השעה", ובשנות השמונים והתשעים הדפיסה חברת "פלפוט" מהרצליה את חפיסות "פרחי ארץ ישראל", "נופי הארץ" ו״מפניני חכמינו" לצד "רביעיות ארצנו" של חיים שפיר באיוריו של ארי רון^{6, 10, 11}.

להשגיר בפי המשחקים את דברי האחרונים שהם יוצרי הנבואה בישראל⁷

באוסף הספרייה הלאומית בירושלים שמורה חפיסת הרביעיות העברית "האחרונים", שבה כל סדרה בת ארבעה קלפים הוקדשה לנביא אחר מספר תרי עשר או מספרי ישעיהו וירמיהו⁷. כדי לקבל קלף משחקן אחר סביב השולחן לא הספיק לנקוב במספר הקלף: השחקן המבקש נדרש להקריא בקול רם ומדויק את הפסוק השלם שמופיע על הקלף המבוקש, כמו "אריה שאג מי לא יירא" מספר עמוס או "אל יתהלל חכם בחוכמתו" מספר ירמיהו⁷.