חג הבנות

חג הבנות? באמצע חנוכה? עליזה לביא שמעה לקראת חנוכה נשים שאמרו לה "זה החג שלנו הנשים", ושאלה אותן: "ממתי אתן חוגגות, ולמה דווקא בחנוכה". בתשובה הן הזמינו אותה למפגש של חג הבנות⁷.

חג הבנות, ובערבית של יהודי תוניסיה עיד אל בנאת, הוא ראש חודש טבת, שתמיד נופל בתוך חנוכה. השנה ראש החודש יוצא ביום חמישי וביום שישי, 10 ו־11 בדצמבר 2026, בנר השישי ובנר השביעי¹. זה יום של בנות ושל נשים, ושמרו אותו בעיקר יהודי תוניסיה ויהודי לוב⁶. מזכירים אותו גם באלג׳יריה, במרוקו, באיסטנבול ובסלוניקי^{2, 11}.

מי שחיפש את חג הבנות היפני, שחל ב־3 במרץ, הגיע לעמוד על יום אחר לגמרי, של יהודי צפון אפריקה.

מתי חג הבנות ב2026

ראש חודש טבת הוא לפעמים יום אחד ולפעמים יומיים, והשנה הוא יומיים: ל' בכסלו ביום חמישי, 10.12.2026, וא' בטבת ביום שישי, 11.12.2026¹. איזה מהם הוא חג הבנות? לוח החגים היהודי באתר הבקאל, שרבים בודקים בו תאריכים, שם אותו ביום הראשון. משרד החינוך קורא לעמוד שלו על החג א' בטבת, כלומר יום שישי. ויעל לוין, שכתבה על החג באתר כיפה ב־2014, מתארת את המפגש של הנשים אחרי הדלקת הנר השביעי, כלומר ביום חמישי בערב^{1, 11, 3}. תאריך רשמי אחד אין, ולכן נתנו כאן את שניהם.

ראש חודש טבת תמיד יוצא בנר השישי או בנר השביעי של חנוכה, והוא ראש החודש היחיד שאומרים בו הלל שלם². ב־2027 הוא יחול ביום חמישי וביום שישי, 30 ו־31 בדצמבר¹.

איך קראו לו

אסתר דגן קניאל, שנולדה בתוניסיה, כותבת שבצרפתית קראו לו לה פט דה פי, חג הבנות⁵.

מה עשו ביום הזה

כל מקום חגג אחרת, ולכן כתבנו ליד כל מנהג מאיפה הוא בא.

בג׳רבה זה היה בעיקר היום של הבנות הרווקות. הן נאספו בבית של אחת מהן, ומיזהינה כהן מג׳רבה סיפרה לדפנה חורב שגבו מכל אחת סכום לקניית מצרכים. ביחד בישלו ואפו, אכלו, רקדו, דיברו וצחקו, ומי שבאה האמינה שזו סגולה לשידוך טוב באותה שנה^{4, 3, 9}.

דגן קניאל גדלה בסוק אל כמיס שבתוניסיה, והסבא שלה, עמוס אריס, היה הרב של העיירה. בראש חודש טבת הבנות בגיל בת מצווה התאספו בבית הכנסת בבגדים לבנים. הסבא פרש עליהן ידיים ואמר מי שברך שכתב בשבילן, וכל בת עלתה לארון הקודש ונישקה את הפרוכת. בדרשה הוא הזכיר את יעל, חנה, יהודית, ברוריה ואסתר⁵. זה זיכרון של משפחה אחת בעיירה אחת, ולא מצאנו אותו במקורות אחרים.

באותו יום הבנות נפגשו בבית של חברה. "הן אחזו ידיים וביקשו סליחה על כל הרעות שעשו אחת לשנייה", כותבת דגן קניאל, ואחר כך הן החליפו מתנות והפרישו מעשר לעניים⁵. מרים אלקלעי מקדימה, שנולדה בתוניסיה, תיארה את היום למעריב ב־2019 כ״יום של פינוק והתפייסות בין הבנות, אם היה איזשהו ריב"⁶. גם בסלוניקי ובקהילות אחרות ביוון הבנות השלימו זו עם זו בערב הזה, כמו בערב יום כיפור³.

בלוב ובתוניסיה הנשים לא עבדו ביום הזה^{3, 7}, ויהודית אנושי מנתניה, שנולדה בלוב, אמרה למעריב: "לא נתנו להן לנקות את הבית באותו יום, פינקו אותן"⁶. בתוניסיה עקרת הבית אפתה עוגות דבש ומיני מתיקה, שלחו מנות לשכנים, הבנות קיבלו מתנות, ובכל בית הייתה סעודה³. בלוב, שם קראו ליום ראש חודש לבנאת, הצעירות ביקרו זו אצל זו ועשו מסיבות^{3, 2}.

ביום הזה עברו גם מתנות בין חתנים לכלות, והכיוון היה שונה ממשפחה למשפחה. לפי המקורות שלוין מביאה, במרוקו ובתוניסיה החתן המאורס הביא מתנות לכלה, ומשפחת הכלה הזמינה את משפחת החתן למסיבת חנוכה³. מרים פרץ, שבאה ממרוקו, סיפרה שהגברים באו בערב ראש החודש עם תשורות לכלות, ולמחרת הנשים הביאו תשורות לחתנים⁸. אצל דגן קניאל זה הלך הפוך, וכל ארוסה קנתה מתנה לחתן שלה.

השכנה שלה, ויויאן, בחרה לחתן גביע קידוש מכסף בחנות של ויקטור פיטוסי, והשביעה את הילדה שהייתה איתה לא לספר לאף אחד, כי זה "מביא מזל רע". בערב היא החליפה מתנות עם ההורים של החתן, הדליקה נרות חנוכה וישבה לסעודה⁵.

בתוניס, בשנת תרפ״ו, 1925, ראשי הקהילה החליטו לערוך בכל שנה ביום הזה בת מצווה משותפת לבנות של בתי הספר של כל ישראל חברים, כדי לקרב אותן למסורת^{3, 2}. ולבנים, כותבת דגן קניאל, היה יום משלהם, סעודת יתרו, ולכן הבנות לא הרגישו שחסר להן משהו⁵.

למה דווקא ראש חודש טבת

מאיפה החג, לא יודעים. יעל לוין כותבת ש״מקורן של חגיגות אלו אינו ידוע לאשורו", וגם לא ידוע מתי התחילו לחגוג³. ראש חודש בכלל היה יום של נשים, ולפי פרקי דרבי אליעזר הן נחות בו כשכר על שלא נתנו את התכשיטים שלהן לעגל הזהב^{2, 3}.

ההסבר הנפוץ הוא יהודית. היא הייתה אלמנה שנכנסה למחנה של שר הצבא הולופרנס והשקתה אותו עד שהשתכר, ואז כרתה את ראשו והצילה את העיר שלה. במסורת של יהודי תוניסיה זה קרה בליל ראש חודש טבת^{3, 4}. ספר יהודית נמצא בספרים החיצוניים ולא בתנ״ך, והגישה המקובלת במחקר מקדימה את הסיפור לתקופה הפרסית, הרבה לפני החשמונאים³. הבן איש חי קשר אותו לחנוכה כי האויב בשני הסיפורים הוא אותו אויב^{3, 2}.

זה כמו מתנה ליהודית⁴

הסבר אחר הוא חנה בת מתתיהו. לפי מדרש חנוכה מימי הביניים, היוונים גזרו שכל כלה תובא קודם למושל, וחנה קרעה את בגדה בסעודת החתונה שלה מול כולם, עד שהאחים שלה התביישו ויצאו למרד^{2, 5}. רש״י קושר לסיפור הזה את החובה של נשים בנר חנוכה².

שני הסברים נוספים באו מחוקרים. חנה פנחסי ממכון הרטמן מציעה שהיום מציין את ההמלכה של אסתר, שנלקחה אל המלך "בחודש העשירי הוא חודש טבת"¹². בוויקיפדיה כתוב שאין לזה עדות בכתב או בעל פה². יום טוב לוינסקי ניחש שהיום קשור לעזרא, שבא' בטבת ישב עם השבים מבבל לטפל בנשים הנוכריות, וגם להשערה הזאת אין חיזוק^{3, 2}. הרב מאיר מאזוז, לפי לוין, אומר דבר פשוט יותר: ראש חודש הוא יום של נשים, וטבת הוא ראש החודש היחיד עם הלל שלם³.

יהודית היא ההסבר שחוזר בפי הנשים עצמן: כך ענתה מיזהינה כהן לדפנה חורב, ואמא של יהודית אנושי סיפרה לבנות שלה על גיבורה בשם יהודית^{4, 6}. לכן אותו אנחנו לוקחים הכי ברצינות.

תוניס, 1755

העדות המפורטת הראשונה היא מתוניס, ולוין מביאה אותה לפי מה שתיעד נחום סלושץ³. בשנת תקט״ז, 1755, מתו כמה בנות בקהילה. ראש חודש טבת יצא באותה שנה ביום שישי, והאימהות והסבתות באו לבית הכנסת של הרב אליהו שפירא, תלמיד חכם ממוצא פולני, שהתיישב בתוניס ופתח בה ישיבה. באמצע קריאת התורה הן נדחקו אל ארון הקודש כדי להתפלל על הבנות שלהן.

הרב דרש על נשים צדקניות, על דבורה ויעל, אסתר, סרח בת אשר וברוריה, ועל האומץ של יהודית. הוא אמר שראש חודש הבנות הוא מסורת מימי החשמונאים, ושצריך לעשות אותו יום טוב לבנות. כל הנשים עברו לפני הארון ונישקו את ספר התורה, והוא אמר מי שברך מיוחד לבנות³.

אחר כך הייתה סעודה, כי הרב נהג לסיים מסכת שבת בראש חודש טבת. הנשים לקחו חתיכות מהבשר שנשאר, כסגולה נגד המחלות, ומאז נשות תוניס ערכו ביום הזה סעודה לתלמידי החכמים שהתפללו על הבנות של העיר³.

בדקנו את התאריך בלוח העברי. א' בטבת תקט״ז יצא באמת ביום שישי, 5.12.1755, היום השביעי של חנוכה¹. את הטענה של הרב שפירא שהחג מימי החשמונאים אי אפשר לבדוק, והיא נשארת שלו.

מה אוכלים בחג הבנות

בערב, אחרי הנר השביעי, הבנות והנשים נאספו, אכלו מאכלי חלב, שתו יין ורקדו³. עליזה לביא מסבירה שהחלב הוא זכר לחלב שנתנה יהודית לשר הצבא, והיין זכר לשכרות שלו⁷. הרמ״א כתב ש״יש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב"².

בבתים של יוצאי תוניסיה וג׳רבה בישראל מכינים לכבוד היום, ליד הסופגניות, מקרוד, יויו ודבלה, כך כותבת חורב⁴. מרים אלקלעי סיפרה על פארקה, עוגה עגולה של קוסקוס עם אגוזים, תמרים וגרידת תפוז, שעמדה באמצע השולחן ונחשבה הכתר של החג. מזל חלפון מחדרה, שההורים שלה מתוניסיה, אמרה "אנחנו קוראים לזה 'הסעודה של הבנות'", ומנתה בריק, מטוגנים בדבש, עוף ממולא וסלטים⁶. אצל יהודית אנושי, מבית לובי, אכלו קוסקוס ומפרום⁶.

חג הבנות בישראל

עם העלייה לישראל המנהג נחלש, והרבה משפחות הפסיקו לחגוג^{7, 6}. הפדרציה העולמית של יהדות תוניסיה בישראל ערכה, לפי מה שסיפרה, בערך 15 שנה ערב שנתי לכ200 משתתפים, שנגמר בהוקרה לנשים בולטות. ב־2020 הערב בוטל בגלל הקורונה. יושבת הראש, ד״ר מרים גז אביגל, אמרה לסוכנות הידיעות היהודית שבהתחלה זה היה חג של המשפחה או של חברות קרובות¹⁰.

יהודית אנושי סיפרה ב־2019 שמרכז אור שלום בבת ים ומרכז מורשת יהדות לוב באור יהודה התחילו לחגוג בערך 11 שנה קודם⁶. חלי טביבי ברקת, מהלו״ז העברי, גילתה את החג כשבעלה אלי, יליד טריפולי, הרעיף עליה פתאום מתנות בא' בטבת. לפי מה שסיפרה למקור ראשון, ב־2019 היו כשבעים אירועים עם מאות נשים, וב2020 יותר מ־50 אירועים בזום⁸. לקראת 29.12.2019 תוכנן בנמל קיסריה ערב עיד אל בנאת לכ200 נשים, ומי שארגנו אותו אמרו שהכסף ילך לנשים שמחלימות מסרטן⁶. במשרד החינוך יש לחג עמוד בלוח החגים, עם מערכי שיעור לכיתות ד עד ז ולכיתות ז עד ט¹¹.

היום מציגים את החג הרבה פעמים כחג פמיניסטי. ללי דרעי, פעילה חברתית ועיתונאית, אמרה למקור ראשון: "בקהילה התוניסאית לא ראינו ביום הזה עניין פמיניסטי"⁸.

מה קרה בערבים האלה בין 2023 ל־2025 לא בדקנו, ועל אירועים בדצמבר 2026 עוד לא מצאנו פרסום.

ויהודית אנושי, ב־2019, סיפרה שהיא יוצאת לקנות מתנות לשלוש הבנות שלה לכבוד עיד אל בנאת⁶.