שמות משפחה טוניסאים: העגיל של בוכריס והרגל של בורג׳ל

בורג׳לBorgelסוג השם: כינוי.

אבו רג׳ל, האיש של הרגל, כלומר מי שיש לו רגל אחת. כנראה, לפי טולדנו, שכותב שזה אותו שם כמו אברג׳ל במרוקו. רוזנטל נותן לאברג׳ל את אותו פירוש, רגל אחת או רגל גדולה.^{1, 2, 5}

רבי נתן בורג׳ל היה הרב הראשי של תוניס משנת 1774, ורבי אליהו חי בורג׳ל היה הרב הראשי וגם הקאיד האחרון של הקהילה, עד מותו בשנת 1898. שניהם עמדו בראש התואנסה. גם בית העלמין היהודי בורג׳ל שבתוניס נושא את השם.

דרמוןDarmonסוג השם: שבט.

שם של פלג משבט האוארה הברברי, שנדד בטריפוליטניה ובתוניסיה ונדחק להרי האורס בפלישה של בני הילאל, במאה האחת עשרה. אולי, לפי טולדנו, שכותב שהרבה מבני השבט היו יהודים לפני שהתאסלמו. ויקיפדיה כותבת רק שזה שם של יהודי ספרד.^{1, 6, 7, 9}

רבי משה דרמון, שמת בשנת 1741, היה מרבני הקהילה הפורטוגזית בתוניס, כלומר הגראנה, ולוי מונה את דרמון בין המשפחות הליוורניות הוותיקות. כך ששם של שבט ברברי נמצא גם אצל הגראנה. בישראל יש 979 דרמון.

בונאן / בונןBonan, Benbunanסוג השם: לא הוכרע.

אין הכרעה. טולדנו מציע את השם הערבי בנאן, גן פורח, ובהשאלה אדם נעים. סבג, כמו שלוי מביא אותו, שמע בו את האיטלקית בואונאנו, שנה טובה. לוי עצמו חושב שהשם בא מחצי האי האיברי, כמו בנבונן של גיברלטר ובואנאנו של טולדו.^{1, 6, 9}

לפי לוי, מאז רבי יצחק בונאן, שנולד בשנת 1762, המשפחה התחתנה רק עם משפחות ליוורניות ותיקות. בישראל יש 722 בונן.

בוקרהBoccaraסוג השם: מקום או שם ספרדי.

שני הסברים. סבג, בעקבות אייזנבת, גזר את השם מהעיר בוכרה. לוי מראה שהראשונים שנשאו את השם בפיזה ובליוורנו נקראו בוקארו, ושבכתובות של הליוורנזים בתוניס השם כתוב אבוקרה, וקורא בו אבו בערבית ועוד השם הספרדי קארו. את בוכרה הוא פוסל כהסבר בלי בסיס. ההסבר של לוי מפורט יותר, ואנחנו נוטים אליו.⁶

לפי לוי, משפחה מהמובילות בקהילה הליוורנית של תוניס.

אבוהבAboab, Abouafסוג השם: מקום או משפחה מספרד.

רוזנטל ולוי נותנים שני הסברים שונים, ושניהם אפשריים. רוזנטל כותב שהשם בא ממקום בתוניסיה בשם אום אל אבוהב. לוי כותב שאבוהב היא משפחת חכמים אחת מספרד, שרבי יצחק אבוהב, הגאון האחרון של קסטיליה, עבר איתה לפורטוגל בשנת 1492, ושהענף של תוניס הגיע מאיסטנבול ולא מליוורנו. ויקיפדיה מוסיפה אבו והאב, נדיב בערבית.^{4, 6, 7, 9}

ויקיפדיה כותבת שרוב נושאי השם היום הם צאצאים של עולים מתוניסיה. בישראל יש 248 אבוהב.

פריינטה / פריינטיParienteסוג השם: מילה ספרדית.

פריינטה בספרדית הוא קרוב משפחה. כנראה, לפי רוזנטל, שכותב שהשם נפוץ בתוניסיה ובמרוקו אבל המקור שלו בספרד, ומוסיף שזה גם השם הישן של באדיס שבריף. לוי מביא אותו כדוגמה לשם ספרדי שבליוורנו נהיה איטלקי, פרנטה.^{2, 6, 9}

בישראל יש 264 פריינטה ועוד 113 בכתיב פריינטי.

ולנסיValensiסוג השם: מקום.

מוולנסיה שבספרד. כנראה, לפי ויקיפדיה.^{7, 6, 9}

לוי מונה את ולנסי בין המשפחות הליוורניות של תוניס שמנו מאות נפשות, וריימון ולנסי עמד בראש הקהילה בשנת 1941. בישראל יש 549 ולנסי.

קוסטהCostaסוג השם: מקום.

מקוסטה שבמיורקה. אולי, לפי טולדנו.^{1, 6, 9}

טולדנו כותב שבמאה העשרים השם היה רק בתוניסיה, אצל צאצאי הליוורנזים, ושרבי ישראל קוסטה חי בתוניס באמצע המאה התשע עשרה. לוי מונה את קוסטה בין המשפחות הליוורניות הוותיקות. בישראל יש 257 קוסטה.

קלבוCalvoסוג השם: מקום או כינוי.

מהיישוב קלבו שבמחוז פונטוודרה בספרד, או קירח בספרדית. אולי, ושני ההסברים של טולדנו.¹

נדיר מאוד. טולדנו מצא אותו רק בתוניס, אצל צאצאי הליוורנזים.

אסוס / עשוש / אשושסוג השם: מקום.

מעיר הנמל סוסה, אל סוס בערבית, דרומית לתוניס. כנראה, לפי רוזנטל, שענה על השם הזה חמש פעמים. האות א בהתחלה היא ה הידיעה של הערבית.^{2, 9}

אחד השואלים כתב לרוזנטל שההורים שלו באו מג׳רבה. בישראל יש 502 אסוס, 664 עשוש ו־349 אשוש.

סוסיSoussiסוג השם: מקום.

גם הוא מסוסה. כנראה, אצל מי שבא מתוניסיה, לפי רוזנטל, שענה לשואל מג׳רבה. רוזנטל מוסיף שסוסי הוא גם שם תימני, מהכפר סוס, וגם שם מהמקרא, של אבי אחד המרגלים.^{2, 9}

נכתב גם אלסוסי. בישראל יש 257 סוסי.

גבסוסוג השם: מקום.

מהעיר גאבס. כנראה, אבל רק ויקיפדיה כותבת את זה.^{7, 9}

בישראל יש 407 גבסו.

ג׳רביDjerbi, Djeribiסוג השם: מקום.

מהאי ג׳רבה. כמעט בטוח לפי המילה עצמה, אף שרק ויקיפדיה כותבת את זה.^{7, 9}

בישראל יש 753 ג׳רבי.

דמריDamri, Demriסוג השם: מקום.

מהכפר דמרה בדרום תוניסיה. כנראה, לפי טולדנו. רוזנטל לא הכיר מוצא תוניסאי לשם. דמרי התוניסאי הוא שם אחר מדמארי התימני, שבא מהעיר דמאר בתימן.^{1, 2}

המשפחה ישבה באל חאמה ועמדה שם בראש הקהילה והרבנות. רבי פראג׳י דמרי מת בשנת 1906, ורבי אליהו דמרי מת בבאר שבע בשנת 1974.

טרבלסיTrabelsiסוג השם: מקום.

מטריפולי שבלוב, טרבלס בערבית. כנראה, לפי ויקיפדיה.^{7, 9}

בישראל יש 2,808 טרבלסי.

אנקריAnkri, Lankryסוג השם: מקום.

מלנקרה שבמחוז לאון בספרד, ששם השם מתועד מהמאה הארבע עשרה. אולי, לפי טולדנו. הוא מביא גם את ההסבר של אייזנבת, כפר ברברי באותו שם בג׳בל נפוסה שבטריפוליטניה, ומשתכנע ממנו פחות.^{1, 9}

בתוניס ובספקס, וגם באלג׳יריה ובמרוקו. בישראל יש 1,062 אנקרי ועוד 284 בכתיב אנקורי.

גואטהGuettaסוג השם: מקום או שבט.

מהעיירה ואטה שבמחוז קואנקה בספרד, או משבט ערבי במערב לוב, ליד הגבול עם תוניסיה. כנראה אחד מהשניים. רוזנטל כותב שהשבט הוא המקור הסביר למשפחה מלוב, וויקיפדיה, לפי המאגר של אנו, מביאה את אותם שני מקומות.^{2, 7, 9}

נכתב גם גויטע. השואל של רוזנטל היה ממשפחה מלוב. בישראל יש 5,826 גואטה.

זוארץZuaretzסוג השם: שם ספרדי.

גלגול עברי של השם הספרדי סוארס. כנראה, לפי רוזנטל, שקושר אותו לעיירה סוארו במחוז אוביידו. ויקיפדיה מביאה את הצורות חוארס וסוארס ואת הצורה הפורטוגזית סוארש.^{2, 7, 9}

ויקיפדיה כותבת שחלק מהמשפחות עברתו את השם לזו ארץ. בישראל יש 1,728 זוארץ.

כהן טנוג׳יCohen Tanugi, Tannoudjiסוג השם: מקום.

מטנג׳יר. כנראה, לפי טולדנו: את טנוג׳י הוסיפו לשם כהן אחרי שהמשפחה עברה מטנג׳יר לתוניס. לפי אברהם לארדו, שטולדנו מביא, בטנג׳יר המשפחה נקראה בנג׳ו.^{1, 8}

רבי ישמעאל כהן טנוג׳י, שחי משנת 1490 עד 1560 וכתב את ספר הזיכרון, נהיה הרב הראשי במצרים.

כהן סוללCohen Solalסוג השם: כינוי או מקצוע.

שני הסברים, שניהם של טולדנו: תוספת ספרדית, מבריק כמו השמש, או סלאל בערבית, מי שקולע סלי נצרים. אולי.^{1, 9}

באלג׳יריה ובתוניסיה. בישראל יש 130 כהן סולל.

אטל / עטאלAttalסוג השם: מקצוע.

סבל בנמל, בערבית. כנראה, לפי טולדנו, שכותב שזה היה פעם מקצוע נפוץ מאוד אצל היהודים בנמלי הים התיכון, ובמיוחד בסלוניקי ובתוניס. הקשר לשם העברי חדלי, שטולדנו מביא בשם חוקר אחר, הוא השערה.^{1, 9}

במאה העשרים בעיקר בתוניסיה, בתוניס, בבאג׳ה, בסוסה, בביזרטה ובקירואן, וגם באלג׳יריה. בישראל יש 1,013 אטל.

אסלAssalסוג השם: מקצוע.

כוורן, או מי שהכין דבש ומכר אותו, מעסל, דבש בערבית. כנראה, לפי טולדנו ולפי מוריאלי אצל רוזנטל. מוריאלי מוסיף שבט בתוניסיה בשם אולאד אל עסל, שם חיבה ליוסף או ליהושע, ואת המוט של הדליים שבמשנה.^{1, 2, 9}

נדיר מאוד, וטולדנו מצא אותו כנראה רק בתוניסיה, בתוניס ובנאבל. בישראל יש 238 אסל.

סיטבון / שטבוןSitbon, Chetbounסוג השם: מקצוע.

חוטב עצים, מהפועל הערבי שטב, לחתוך לאורך. כנראה, לפי טולדנו, לפי מוריאלי אצל רוזנטל ולפי ויקיפדיה. טולדנו כותב ששטבון הוא החוטב, ושסיטבון, שגם הוא נפוץ בתוניסיה, נגזר ממנו. מוריאלי מציע גם סיד בון, האדון הטוב.^{1, 2, 7, 9}

בישראל יש 1,918 סיטבון.

אללו / אלאלסוג השם: מקצוע.

אלאל, בלשון של יהודי תוניסיה, הוא זמר בחתונות. אולי, לפי רוזנטל, שמביא גם את שבט אולאד עלאל באלג׳יריה.^{2, 9}

בישראל יש 110 אללו ו־230 אלאל.

אוזן / עוזןUzanסוג השם: מקצוע או מקום.

מוזאן, מי ששוקל או מוכר מכולת בערבית, או מהעיר וזאן במרוקו. אולי, לפי רוזנטל, שכתב את זה בתשובה על השם לוזון.^{2, 1, 9}

טולדנו מזכיר את מיכאל אוזן, שהיה בשנת 1877 גזבר בתוניס של קופה לטובת ישיבה בירושלים. בישראל יש 5,433 אוזן.

צבאן / סבןSabanסוג השם: מקצוע.

מי שעשה סבון. אולי. רוזנטל מביא את סבן בין שמות המקצוע, אבל לא כותב במפורש שצבאן הוא אותו שם.^{4, 9}

רבי רפאל צבאן היה הרב הראשון של נתיבות. בישראל יש 396 צבאן ו־5,158 סבן.

בוקובזהBokobzaסוג השם: מקצוע.

אולי אופה. רוזנטל, בתשובה על שמות אחרים, מונה את בוקובזה בין שמות שכולם, בשפות שונות, פירושם אופה. זה מקור אחד, ובעקיפין.^{2, 9}

משפחת בוקובזה היא המשפחה של הבוחה, שהתחילה לזקק אותה ליד תוניס בשנות השמונים של המאה התשע עשרה. בישראל יש 2,796 בוקובזה.

דבשסוג השם: לא הוכרע.

הרבה הסברים, ואף אחד מהם לא בטוח. רוזנטל מביא מאוסף ברשת של שמות יהודי תוניסיה את הקריאה דה פאס, מהמילה הספרדית לשלום, וקורא לה "פירוש מעניין (ומוזר!)". הוא נותן גם מי שהכין דבש או מכר אותו, שם של בנים בלוב, מקום ליד מרקש וראשי תיבות.^{2, 9}

בישראל יש 1,715 דבש.

בוכריס / בוכריץBoukhris, Bokhrisסוג השם: כינוי.

אבו ח׳רס, האיש עם העגיל. כמעט בטוח, לפי טולדנו ולפי מוריאלי אצל רוזנטל. מוריאלי כותב שאמהות במרוקו ובתוניס, שבנים שלהן מתו, שמו עגיל לבנים שנשארו, כדי שיחיו. ויקיפדיה מביאה גם את העגיל של יורדי הים.^{1, 2, 7, 9}

נכתב גם בוקריס. ויקיפדיה כותבת שהשם נפוץ בטריפולי ובג׳רבה. בישראל יש 1,623 בוכריס.

כלפון / חלפון / כאלפוןKhalfon, Halfonסוג השם: ברכה.

שהרע יחלוף מעל הילד. כנראה, לפי ויקטור חיון, שכותב שכאלפון, שבישראל נכתב בעיקר חלפון, שייך למשפחת השמות של מכלוף ונפוץ בעיקר בג׳רבה ובדרום תוניסיה. חיון כתב את כל המאמר שלו נגד הפירוש הנפוץ, תחליף. רוזנטל נתן פעם חלפן כספים, או גרסה של מכלוף, ובתשובה אחרת הוא מביא את הקריאה של חיון. לוי מביא חלפן, בעברית.^{5, 2, 6, 9}

אברהם חלפון התחתן בתוניס בשנת 1796 עם גרציה לומברוזו, ובליוורנו, לפי לוי, מאטו קלפון היה כינוי לאדם תמהוני. בישראל יש 3,692 חלפון ו־2,416 כלפון.

בלאיש / בלעישBellaiche, Belaïchסוג השם: ברכה.

בן עאיש, הבן של החי, ברכה לחיים ארוכים, כמו השם חיים. כמעט בטוח. רוזנטל כותב שבערבית תוניסאית פירוש השם הוא בן חי, ומוריאלי, אצלו, כותב שהשם נפוץ אצל יהודי תוניסיה. רוזנטל מביא גם בן אלישע, וזה פחות סביר. גם ביעיישק, התודה התוניסאית, יש איחול לחיים: מילולית, שיחייה אותך.^{3, 2, 1, 5, 9}

טולדנו מצא אותו בעיקר בתוניסיה, בתוניס, באריאנה, בסוסה, בבאג׳ה ובאל כאף. חיון מזכיר את המצבה של רנה בלאיש, שקראו לו ניני, בבית הקברות בורג׳ל בתוניס. בישראל יש 1,018 בלאיש ועוד 472 בלעיש.

ביסמוטBismuth, Bismutסוג השם: מאכל.

מבשמאט, לחם יבש וקלוי. כמעט בטוח, לפי טולדנו ולפי רוזנטל. בתוניסיה זה הלחם הארוך שאכלו בסעודה השלישית של שבת, אחרי שנת הצהריים, ובמרוקו, לפי טולדנו, בזמאט היה פעם ארוחת הבוקר. רוזנטל מזכיר גם את המתכת ביסמוט, שאין לה קשר.^{1, 2, 9}

בעיקר בתוניסיה, בתוניס, בקירואן, בביזרטה ובספקס, וגם בקונסטנטין. רבי יוסף ביסמוט עמד בראש ישיבה בתוניס במאה השמונה עשרה. בישראל יש 1,329 ביסמוט.

בסיסBessisסוג השם: מאכל או מקום.

אולי. טולדנו כותב שהשם כנראה עברי, מהבסיסה, תערובת הגרעינים הקלויים של ראש חודש ניסן, שיהודי תוניסיה ולוב מכינים. הוא מביא גם בשיש, אדם עליז בערבית, ואת הכפר בשם הזה בג׳בל נפוסה, שאייזנבת מצא.^{1, 9}

רבי ישועה בסיס, שחי משנת 1763 עד 1858, היה הרב הנערץ ביותר בתוניס בזמנו, ואלבר בסיס מונה באוקטובר 1955 לשר בממשלה של טאהר בן עמאר, ולפי טולדנו היה היהודי הראשון שמונה לשר בתוניסיה. בישראל יש 324 בסיס.

בסנאינוBesnainoסוג השם: כינוי.

אבו סנאינו, האיש עם כל השיניים: זולל, או אדם שעוד בכוחו. אולי, לפי טולדנו.¹

נדיר מאוד, ובתוניסיה.

ערוסArous, Arrousסוג השם: כינוי.

עארוס, החתן הצעיר, ובהשאלה אדם גאה, או ביישן, כמו חתן. אולי, לפי טולדנו.^{1, 6}

נדיר מאוד, ולפי טולדנו רק בתוניסיה. ליונל לוי חושב שזה שם ספרדי, אותו שם כמו רואח.

בוחניק / בוכניקBouhnikסוג השם: כינוי.

האיש עם הלוגמה של הלחם, כלומר מי שמסתפק במעט, או מוכר את עצמו בזול. כנראה, לפי טולדנו.^{1, 9}

במאה העשרים בתוניסיה, בגאבס, בג׳רבה, בגפסה, בספקס ובתוניס, וגם באלג׳יריה. רבי יצחק בוחניק, שנולד בגאבס בשנת 1915, לימד בישיבות של תוניס. בישראל יש 2,500 בוחניק ו־678 בוכניק.

זרוקסוג השם: כינוי.

מאזרק, תכלת בערבית. בערבית של תוניסיה, לפי רוזנטל, זה אדם שהעור שלו שזוף מאוד. אולי.^{2, 9}

רוזנטל ענה על השם שלוש פעמים. בישראל יש 372 זרוק.

זרביבZerbibסוג השם: כינוי.

קטן, צעיר, בערבית ברברית. אולי, לפי רוזנטל.^{2, 9}

השואל של רוזנטל היה ממוצא אלג׳יראי. בישראל יש 2,238 זרביב.

ברגיגסוג השם: כינוי.

צורה עברית של אבו רקיק, אדם רך לב, שמתחשב באחרים. אולי, לפי רוזנטל.^{2, 9}

השואל של רוזנטל היה ממוצא תוניסאי. בישראל יש 603 ברגיג.

טייבTaïeb, Tayebסוג השם: כינוי.

טוב בערבית, ובמיוחד טוב לב. כנראה, לפי ויקיפדיה, ומקור שני לא מצאנו.^{7, 9}

בישראל יש 3,378 טייב.

מזוז / מאזוזMazouzסוג השם: כינוי של חיבה.

מעזוז, יקר ואהוב, בערבית, ובעיקר בניב התוניסאי. כנראה, לפי רוזנטל, שבאחת התשובות כותב במפורש ערבית יהודית תוניסאית. ויקיפדיה כותבת שהשם נפוץ אצל יהודי תוניסיה. קרוב לו במשמעות עזיזי, שבתוניסאית פירושו יקירי, וגם סבא.^{2, 7, 1, 9}

הרב מאיר מאזוז, תלמידו של רבי יצחק בוחניק בתוניס, ייסד את ישיבת כיסא רחמים, לפי טולדנו. בישראל יש 2,960 מזוז ו־256 מאזוז.

זיתוןZeitounסוג השם: צמח.

זיתים בערבית. כנראה, לפי רוזנטל, שכתב על זתונה, ולפי ויקיפדיה.^{2, 7, 9}

בישראל יש 995 זיתון.

תמםTemam, Tamamסוג השם: מילה.

תמאם בערבית, שלמות, ולפעמים הירח המלא. אולי, לפי רוזנטל, שכותב שגם יהודים וגם מוסלמים בצפון אפריקה נשאו את השם, ובמיוחד בתוניסיה.^{2, 9}

השואל של רוזנטל היה מתוניס. בישראל יש 1,476 תמם.

מסיקה / מסיכהMsikaסוג השם: מילה.

ממסכ, מושק, ובהשאלה, בתוניס, המובחר והטוב ביותר. אולי, לפי רוזנטל, שמביא גם פילגש, סוחר גומי ועיירה בצפון אפריקה. קורא שהמשפחה שלו באה מתוניסיה כתב לו שבמשפחה מסבירים את השם כנימוס ואצילות.^{2, 7, 9}

כך נכתב גם השם של חביבה מסיכה, כוכבת הבמה של תוניס בשנות העשרים. ויקיפדיה כותבת שהשם טריפוליטאי ותוניסאי. בישראל יש 3,445 מסיקה.

סמדג׳הSmadjaסוג השם: מילה.

שלושה הסברים, כולם של מוריאלי אצל רוזנטל: מר, ולזה הוא מצא שלושה מקורות, נר שעווה בערבית המקומית, וכיעור בערבית הספרותית. אולי.^{2, 9}

נכתב גם סמג׳ה וסמדגה. בישראל יש 629 סמדג׳ה.

חג׳ג׳ / חג׳אג׳Hagège, Hajajסוג השם: מילה.

חג׳אג׳ בערבית הם עולי רגל, ואצל יהודים אולי עלייה לרגל לארץ ישראל, או אב קדמון בשם חגי. אולי, לפי ויקיפדיה בלבד.^{7, 9}

ויקיפדיה כותבת שחלק מהמשפחות עברתו את השם לחוגג או לחגי. בישראל יש 1,854 חג׳ג׳ ו־625 חג׳אג׳.

לגזיאלסוג השם: בעל חיים.

מע׳זאלה, צבייה, שבערבית היא סמל היופי של אישה. אולי, לפי רוזנטל, שכותב שהשם נמצא אצל יהודי תוניסיה ולוב. הל או האל בהתחלה הם ה הידיעה של הערבית.^{2, 9}

נכתב גם אלגזיאל. בישראל יש 913 לגזיאל.

ברמיBramiסוג השם: שם פרטי.

אברהמי, מבית אברהם, בכתיב צרפתי מקוצר. כנראה, לפי טולדנו, שכותב שזה שם משפחה רק אצל יהודים.^{1, 9}

בעיקר בתוניסיה, בתוניס, בבאג׳ה, באל כאף, בנאבל, בספקס ובביזרטה, וגם באלג׳יריה. בישראל יש 1,851 ברמי.

עזריהAzriaסוג השם: שם פרטי.

עזרי יה, האל הוא העזרה שלי. כנראה, לפי טולדנו.^{1, 9}

במאה העשרים, לפי טולדנו, השם היה רק בתוניסיה, בספקס ובתוניס, ורבי חי עזריה היה הרב הראשי של ספקס בסוף המאה התשע עשרה. בישראל יש 2,690 עזריה.

דידיסוג השם: שם פרטי.

שם חיבה עברי לדוד או לידידיה. אולי, לפי רוזנטל, שכותב שהמקורות היחידים שרלוונטיים כאן הם עבריים.^{2, 9}

ההורים של השואל באו מג׳רבה. בישראל יש 965 דידי.

ממו / מאמוMamouסוג השם: כינוי או שבט.

יש הרבה הסברים, כולם של מוריאלי אצל רוזנטל: שבט ברברי במזרח מרוקו, בבת העין בברברית, ילד קטן או תלמיד צעיר בתוניסאית, ושם חיבה לאברהם. אולי.^{2, 9}

מוריאלי כותב שהשם נפוץ אצל יהודי תוניסיה, בעיקר בג׳רבה ובתוניס. בישראל יש 1,242 ממו ו־560 מאמו.

דנהDanaסוג השם: שבט.

משבט דנה ליד באג׳ה שבצפון תוניסיה. כנראה, כי גם טולדנו, בשם אייזנבת, וגם מוריאלי אצל רוזנטל מביאים את השבט הזה. טולדנו מציע גם דנא בארמית, הכלי הגדול, כלומר חכם גדול, או קיצור של דנאן.^{1, 2, 9}

בעיקר בתוניסיה, בתוניס ובספקס. בישראל יש 1,279 דנה.

שמלה / שמלאChemlaסוג השם: כינוי או שם פרטי.

כמה הסברים, ואף אחד לא הוכרע. טולדנו, בעקבות דוד קורקוס, כותב שבערבית של המוסלמים בספקס ובדרום שמלה היא חגורה, ושבו שמלה היה כינוי של לעג ליהודים, שחויבו לחגור חגורה מיוחדת לפי תנאי עומר. מכינוי זה נהיה שם פרטי של גברים בספקס, ואחר כך שם משפחה בכל תוניסיה ובאלג׳יריה. טולדנו מביא גם שמלה בערבית, התמרים שנשארו על העץ, ושמלה העברית, גלימה. ורוזנטל כותב ששמות שמתחילים בשמל הם צורות של שמואל.^{1, 2, 9}

בישראל יש 976 שמלה.