שירים באמהרית: הישנים, של החתונות ושל היום

המעגל נסגר סביב הרחבה. באולם האירועים, קצת אחרי חצות, הכתפיים של עשרות רוקדים ורוקדות מתחילות לקפוץ יחד במקצב אחיד וחד, נשים עטופות בבד נטלה לבן מתקרבות אל מרכז המעגל וקרובי משפחה ניגשים ומדביקים שטרות כסף ישירות על מצחם המזיע של הרקדנים הבולטים². מתוך הרמקולים בוקעים שירים באמהרית שמתחלפים בלי הפסקה בין הקלטות כלי נשיפה מאדיס אבבה של שנות השבעים לבין מקצבים חדשים שהוקלטו השנה בתל אביב.

בבתים של יהודי אתיופיה המונח שירים באמהרית מאגד ארבע שכבות מוזיקליות שונות שחיות זו לצד זו: קלטות הגעגועים של תור הזהב שמתנגנות בזמן טקס הבונה, שירי הרחבה המקפיצים של החתונות, היצירה החדשה של מוזיקאים ישראלים ממוצא אתיופי ושירת הקודש העתיקה של הקסים שמושרת בכלל בשפת גאז^{9, 10}.

ארבעת הסולמות של המוזיקה האתיופית וכלי הנגינה שלה

הצליל האתיופי מזוהה בתוך שנייה אחת. הסיבה לכך טמונה במערכת הסולמות של הרמה האתיופית, הקרויה באמהרית קנט, המבוססת על סולמות פנטטוניים בני חמישה צלילים בלבד¹. בעוד שבמוזיקה המערבית המרווחים בין הצלילים אחידים יחסית, בארבעת הסולמות של הרמה האתיופית יש קפיצות חדות של חצאי טונים לצד מרווחים גדולים שיוצרים מתח רגשי מיידי: תזטה, באטי, אמבסל ואנצ׳יהוי^{1, 7}. שלושה מארבעת הסולמות הללו נקראו על שם עיירות ומצודות במחוז וולו שברמה האתיופית, אזור ששימש במשך מאות שנים צומת מסחר ותרבות בין תושבי ההרים¹.

שירים באמהרית לחתונה: אסקסטה, שילמת ושירי רחבה מקפיצים

הקצב בחתונה משתנה בבת אחת. כשהתקליטן או הלהקה עוברים אל שירים באמהרית לחתונה, הרחבה מתמלאת במעגלים של גברים, נשים וילדים הרוקדים זה מול זה בסולם באטי או בסולם אנצ׳יהוי הקצבי^{1, 2}. במפגשים שמלווים בשתיית טג׳, יין הדבש הביתי, הזמרים מאיצים את הפריטה על הקראר ואת ההקשה על הקברו עד שהכתפיים של כל הנוכחים נכנסות לתנועה משותפת². לצד שירי הרחבה המוכרים, בחלק מתיאורי החתונה בקהילה מוזכר גם המונח מיזה ככינוי לשירי שושבינים של חברי החתן, אך במקורות הכתובים לא מצאנו תיעוד מוסמך, ולדעתנו מוטב להפריד בין שמות התפקידים בחתונה לבין שמות השירים עצמם למילותיהם או למנהג המדויק שלהם.

שירים באמהרית ישנים: תור הזהב של אדיס אבבה וטדי אפרו

הסיפור של מחמוד אחמד נשמע כאגדה. הוא נולד בשנת 1941 ברובע מרקטו באדיס אבבה, עבד בילדותו כמצחצח נעליים ואחר כך כפועל תחזוקה במועדון אריזונה, שבו נהגה להופיע תזמורת שומרי הראש של הקיסר היילה סלאסי³. ערב אחד בשנת 1962 הזמר הקבוע של התזמורת לא הגיע, אחמד ביקש לעלות לשיר במקומו ונשאר סולן התזמורת במשך שתים עשרה שנה³. ההקלטות שלו משנות השישים והשבעים עם להקות איבקס, וואליאס ורוהא, בייחוד האלבום ארה מלה מלה ובלדות התזטה שלו, הפכו לאבן היסוד של שירים באמהרית ישנים אחרי שחוקי הצנזורה של 1978 עצרו את הדפסת תקליטי הוויניל והעבירו את המוזיקה האתיופית לקלטות שמע³. לצידו בלט באותן שנים טילהון גססה, שכונה הקול, שברח בגיל שלוש עשרה מבית סבו בתוך ארגז של משאית משא כדי להתקבל לתיאטרון הגר פיקר באדיס אבבה והקליט את השיר הידוע על פיקר, אהבה שאין מילים שיכולות להכיל אותה^{5, 7}.

באותן שנים נולד גם האתיו ג׳אז. מולאטו אסטטקה, שנשלח בגיל שש עשרה לוויילס כדי ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה אך עבר ללימודי מוזיקה בלונדון והיה בשנת 1963 לסטודנט האפריקאי הראשון במכללת ברקלי בבוסטון, חזר לאדיס אבבה בשנת 1969 וחיבר את הסולמות הפנטטוניים עם ויברפון, תופי קונגה וכלי נשיפה⁶. מנגד, הקול הנשי המזוהה ביותר עם המוזיקה האתיופית שייך לאסתר אווקה, ילידת גונדר משנת 1959, שהחלה לשיר בתיאטרון הגר פיקר בגיל שלוש עשרה למרות התנגדות הוריה, עברה לארצות הברית בשנת 1981 והוציאה למעלה מעשרים אלבומים ובהם האלבום קאבו משנת 1990 (המקורות הכתובים מתעדים שהאלבום הגיע למקום הראשון במצעד המוזיקה החדשה בארצות הברית ושאווקה פתחה בית קפה באותו שם באדיס אבבה, אך אינם מפרטים את פירוש המילה קאבו)⁴. כשחזרה להופיע באדיס אבבה בשנת 1997 אחרי יותר מחמש עשרה שנות היעדרות, המתינו לה בקהל למעלה מחמישים אלף מאזינים⁴.

ניסיתי הכול, אבל המוזיקה עושה אותי כל כך מאושרת⁴

טדי אפרו שינה הכול בשנת 2001. הזמר, שנולד באדיס אבבה בשנת 1976 בשם תאודרוס קסאהון גרממו לאב פזמונאי ולאם רקדנית, חיבר מקצבי רגאיי ופופ עם הסולמות של תרבות ההבשה והפך לשם המבוקש ביותר בקרב מחפשי שירים באמהרית טדי אפרו⁵. אלבומו השלישי יאסטסריאל יצא בשנת הבחירות של 2005, אף על פי שהממשלה האתיופית אסרה להשמיע ארבעה משיריו בכלי התקשורת הממלכתיים עד שנת 2018, הוא נמכר ביותר ממיליון עותקים בתוך חודשים ספורים⁵. אחריו יצאו טיקור סו בשנת 2012, אתיופיה בשנת 2017 ואטוריקה באפריל 2026⁵. במקביל אליו התפרסמה בעולם הזמרת ג׳יג׳י, שנולדה בשם אג׳יגאיהו שיבאבאו בעיירה צ׳אגני בשנת 1974, למדה שירים עתיקים מפי כהן דת בבית משפחתה והקליטה בשנת 2001 בארצות הברית את השיר גורמיילה לצד נגני הג׳אז הרבי הנקוק וויין שורטר⁵.

זמרים אתיופים ישראלים ושירים באמהרית חדשים

הגשר לישראל עבר בסקסופון של בריהון. אבטה בריהון נולד בשנת 1967 למשפחה יהודית באדיס אבבה, התגייס בגיל שש עשרה לתזמורת הצבא האתיופי, נפצע משני כדורים כשמורדים ארבו לאוטובוס התזמורת ובהמשך ניגן שמונה שנים במלונות הילטון ושרתון ויצא לסיבובי הופעות בעולם עם מחמוד אחמד⁷. כשעלה לישראל בשנת 1999 עבד בשטיפת כלים ביום ובשמירה בלילה עד שחומרי הניקוי צרבו את קצות אצבעותיו והוא לא יכול היה לאחוז בסקסופון⁷. חיבור שיצרו החוקר משה בר יודא והמוזיקולוג שלמה ישראלי בינו לבין הפסנתרן יצחק ידיד הוליד בשנת 2004 את אנסמבל ראס דשן, שנקרא על שם ההר הגבוה באתיופיה: באלבום הזה, בקטע נאפקוטה שפירושו געגועים, בריהון שר באמהרית לראשונה בחייו, כשבשנת 2013 הוא כבר הוביל תזמורת ישראלית בת תשעה נגנים שליוותה את מחמוד אחמד עצמו בתיאטרון ירושלים^{3, 7}.

אבטה לימד אותי מה הסקסופון יכול לעשות במוזיקה האתיופית⁷

דור ההמשך כבר גדל בארץ. אסתר רדא, שנולדה בקריית ארבע בשנת 1985 להורים שעלו במבצע משה מאזור גונדר ושרה בילדותה במקהלת שבא בנתניה, הוציאה בשנת 2014 את אלבום הבכורה שלה שהגיע למעמד אלבום זהב, כשמתוכו הסינגל ננו ניי הגיע למקום השביעי במצעד השבועי של גלגלצ והיה לשיר הראשון באמהרית שנכנס אי פעם למצעד של התחנה⁸. לצידה פועלים זמרים אתיופים ישראלים שמקליטים שירים באמהרית חדשים ומשלבים בהם מילים באמהרית, פתגמים באמהרית ומטבעות לשון של ברכות באמהרית או קריאות סלאם, בהם גילי יאלו, יליד העיירה טדה שעלה במבצע משה והוציא אלבומים באמהרית ובאנגלית לצד המופע געגועים לירוסלם עם עלמה זוהר⁸. באותו גל בולטים גם הזמרת אבבה דסה מנוף הגליל שהוציאה בשנת 2016 אלבום בכורה בהפקת יוסי פיין עם שירים שכתבה באמהרית ובאנגלית, עדן אלנה ששרה בארבע שפות כולל אמהרית בשיר פקר ליבי שנבחר לאירוויזיון 2020, חגית יאסו משדרות וצמד ההיפ הופ קפה שחור חזק מנתניה⁸.

שירת הקודש של ביתא ישראל: זמה, קלוץ׳ וכלי ההקשה של הקסים

שירת הקודש אינה מושרת באמהרית. בתוך המסגיד, בית התפילה בכפרים באתיופיה, או במעמד חג הסיגד, הקסים שרים בשפת גאז העתיקה ובניבים של שפת אגאו, סדרי תפילה שגובשו במאה החמש עשרה בידי הנזיר אבא צברה ונלמדו בעל פה במשך שבע עד עשר שנות הכשרה^{9, 10}. הקסים מבחינים בין המילים לבין הלחן: הטקסט הקדוש, שנלקח מתהילים ומן האורית, נקרא קלוץ׳, לעומת הלחן הקדוש שנקרא זמה⁹. בניגוד לקהילות יהודיות אחרות שחדלו לנגן בכלי שיר בתפילה אחרי חורבן בית המקדש, בביתא ישראל ליוו את שירת הקודש בכלי הקשה ובריקוד בחגים, בימי צום, בחתונות ובהלוויות, אך הקפידו שלעולם לא לנגן בשבת וביום הכיפורים⁹.

הלחנים הללו לא נכתבו מעולם בתווים. בשנת 2019 הוציא המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית אנתולוגיה בת שלושה תקליטורים של שירת הקודש של ביתא ישראל בעריכת החוקרים שמחה ארום, פרנק אלוורז פרייר, שושנה בן דור ואוליבייה טורני, שתיעדה תפילות כמו זגברה עביה ומנקרה מפי קס ירמיהו וקסים נוספים שהוכשרו עוד באתיופיה לפני שנות השבעים¹⁰. מאמץ ההקלטה הזה נולד מתוך ההבנה שדור הקסים שלמד את הזמה בעל פה מפי הנזירים באתיופיה הולך ומתמעט משנה לשנה^{9, 10}.

ועם כל קייס זקן שמת, חלק מהתרבות מת⁹