דמי חנוכה: מאיפה המנהג וכמה נותנים היום

כמה נותנים דמי חנוכה, ומאיפה המנהג הזה בכלל הגיע? על השאלה השנייה יש תשובה כתובה. השורה הראשונה שמצאנו נכתבה בפולין במאה ה־17, והיא מדברת על נערים עניים שעוברים בחנוכה מדלת לדלת. על השאלה הראשונה אין תשובה טובה, כי סקר עצמאי ועדכני של הציבור בישראל לא מצאנו. יש כמה מספרים משנים שונות, וליד כל אחד מהם כתבנו מי הזמין אותו ומי ספר.

השורה הראשונה

הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר כתב בפולין פירוש לשולחן ערוך בשם מגן אברהם. את הנוסח הראשון כתב ב־1665, סיים אותו ב־1671, והספר נדפס לראשונה בדיהרנפורט ב־1692³. בסימן תרע, הסימן של חנוכה, הוא פותח בהערה של שורה אחת.

בשולחן ערוך עצמו, בסעיף הזה, אין מילה על כסף. כתוב שם שבחנוכה לא מספידים ולא מתענים, ושנשים לא עושות מלאכה כל זמן שהנרות דולקים². מי שאומר שדמי חנוכה כתובים בשולחן ערוך מתכוון בעצם לפירוש שנדפס לידו.

משם השורה עברה מספר לספר והתקצרה בדרך. בבאר היטב נשארו העניים בלי המילה נערים⁴. במשנה ברורה של החפץ חיים, שנדפסה בין 1884 ל־1907, כתוב רק ש״יש טעם לזה", בלי שם הספר^{5, 6}. בכף החיים, ספר ההלכה הגדול של הספרדים שנדפס בירושלים בין 1910 ל־1933, היא מופיעה כמעט מילה במילה, עם הפניה למגן אברהם⁷. את כף החיים כתב הרב יעקב חיים סופר, שנולד בבגדאד ועלה לארץ ישראל⁸. מה נתנו לילדים בבתים בבגדאד, מהשורה הזאת אי אפשר ללמוד.

למה כסף, ולמי

הרב שלמה אבינר כתב בכיפה ב־2016 שהמגן אברהם הוא המקור היחיד שמצא, ושהוא לא מסביר למה נותנים לכל הילדים⁹. הוא מונה כמה הסברים שנאמרו, ורובם לא משכנעים אותו: שנותנים לכולם כדי שהילדים העניים לא יתביישו, שהעניים אספו כסף לשמן, שהכסף מחזיק את הבית ער עד ההדלקה, ושנותנים בנר החמישי כי הוא אף פעם לא חל בשבת. להסבר של לימוד התורה הוא נוטה יותר, ומעיר בעצמו שבחנוכה הילדים דווקא לומדים פחות. המסקנה שלו קצרה. אין חובה, וזה תלוי בהורים.

ההסבר שנראה לנו הכי סביר מתחיל במלמדים. הרב יעקב קמנצקי, כפי שמביא הרב אבינר, שיער שהכסף נשלח למלמד דרך התלמידים ומשם עבר לילדים עצמם⁹. הרב א״פ בלוך כתב שיהודי פולין במאה ה־17 נתנו לילדים הקטנים כסף כדי שיעבירו אותו למורים, ורק אחר כך הילדים התחילו לשמור אותו לעצמם¹². אליעזר סגל, בספר שלו על חגים והלכה, רואה את המקור במתנת תודה למלמדים במזרח אירופה של המאה ה־18¹³. וג׳ינה גלסמן, שמלמדת לימודי יהדות באוניברסיטת בינגהמטון, אומרת שבעיירה היהודית דמי חנוכה היו טיפ של סוף שנה לעובדי הקהילה, "לשוחט של הבשר הכשר ולמורה ללימודי יהדות" בתרגום שלנו¹⁴. על המאה הם לא מסכימים. סגל וגלסמן כותבים שבמאה ה־19 הכסף עבר מהמלמד לילד^{13, 14}.

גם אצל יהודי לוב חנוכה הייתה זמן לתת למורים. אכלו ספינז, וחילקו אותו לתלמידים ולמורים בבתי הספר הדתיים ולזקנים²⁴. במרכז מורשת יהדות לוב כתוב שבראש חודש לבנאת, שחל בתוך חנוכה, האמהות שלחו לבנות הנשואות מגשים מלאים בספינז, והבחורים המאורסים שלחו למשפחת הכלה סלסלה "מלאה כל טוב"²⁵.

ד״ר דוד רוטמן אמר למעריב ב־2019 שהנוצרים נתנו לילדים מתנות סביב חג המולד, "אבל המנהג היהודי הוא לתת כסף", ובדרך כלל סכומים קטנים מאוד¹⁰. בין ההסברים שהוא מביא יש כסף שהילדים יתנו לצדקה, ואצל החסידים פרוטה לילד שבא לשיעור, בגלל הקשר בין חנוכה לחינוך. לדבריו המנהג היה נפוץ בכל קהילות אשכנז, במערב ובמזרח אירופה, הגיע איתן לארצות הברית ולישראל, ובישראל נעשה של כולם. בימי היישוב, כשהרוח הייתה סוציאליסטית, נתנו לילדים דמי חנוכה "כדי לתרום לקרן הקיימת".

השאלה אם זה קשור לחג המולד חוזרת כל שנה, והתשובות הפוכות. רוטמן אומר שהתשובות ההלכתיות החדשות מעדיפות כסף על פני מתנות, כדי לא להידמות לחג המולד. רמי פורת, מורה בבינה, אומר באותה כתבה שהמתנות שבאו במקום המטבעות הן השפעה של מתנות חג המולד ושל המסחר¹⁰. הרב אבינר לא רואה בזה בעיה בכלל⁹.

ד״ר רוית ראופמן, חוקרת פולקלור מאוניברסיטת חיפה, אומרת שגם בעבר הסכום היה סמלי, "הנתינה הייתה של מטבע", ושמטבעות השוקולד של היום הם מה שמסמל את המנהג עצמו¹⁰. רוטמן מוסיף, וצוחק כשהוא אומר את זה, שהעיקרון הוא סכום קטן "לתחושת הכסף ביד", בדרך כלל עד גיל 13, "אבל היום זה יכול להיות גם ל'ילדים' בני 30".

את מטבעות השוקולד העטופים בנייר כסף התחילה למכור בשנות העשרים של המאה העשרים חברת הממתקים האמריקאית לופטס, בשקיות רשת שנראו כמו שקי כסף^{13, 15}. היום רוב מטבעות השוקולד שנמכרים בארצות הברית מיובאים, בעיקר מהולנד ומישראל^{13, 15}. בישראל משחקים עליהם בסביבון. הרב אביעד ברטוב, מעמותת סולמות, סיפר שבמרכולים חרדיים ראה קופסאות בצורת שטר של דולר, מלאות שוקולד. סבא וסבתא שלו מפולין נתנו שטרות, ולילדים שלו הוא נותן מתנות¹⁰.

בחב״ד נותנים בנר החמישי, וברטוב מסביר שהנר החמישי אף פעם לא נדלק בשבת¹⁰. בהיום יום של כ״ח בכסלו כתוב שהרבי הרש״ב נתן דמי חנוכה בלילה הרביעי או החמישי. הרבי מלובביץ׳ עודד את המנהג בשנים האחרונות של הנהגתו, הציע שבתי הספר יתנו לתלמידים, ושההורים יתנו בכל יום חול של החג¹¹. השנה הנר הראשון נדלק ביום שישי בערב, 4.12.2026, והנר החמישי ביום שלישי בערב, 8.12.

כמה נותנים היום

מה שמצאנו הוא חמישה מספרים, כל אחד משנה אחרת, בשיטה אחרת ובהזמנה של מישהו אחר, ולכן אי אפשר לחבר אותם לקו אחד ולהגיד שנותנים יותר או פחות.

• ב־2006 שאל מכון מדגם בשביל בנק לאומי, ולפי הדיווח בוואלה 74% ממשקי הבית נתנו דמי חנוכה, בממוצע 160 שקלים. בני 55 עד 64 נתנו בערך 229 שקלים, ובני 25 עד 34 בערך 90. בקרב החרדים 93% נתנו, ובקרב החילונים 67%. גודל המדגם לא נמסר¹⁶.
• ב־2015 שאל מכון רפי סמית 500 הורים בשביל עמותת חסדי נעמי. לפי הדיווח בפאנדר 42% מההורים לא נתנו דמי חנוכה, 31% נתנו עד 50 שקלים, 18% בין 50 ל־100, ו־7% יותר מ־100¹⁷.
• ב־2017, לפי אתר חון, מכון רפי סמית מצא ש־75% מההורים נותנים. מי הזמין את הסקר וכמה אנשים נשאלו האתר לא כותב, ואת הסקר עצמו לא מצאנו¹⁹.
• ב־2018 שאל מכון זטה טולס מדגם מייצג של 400 הורים בשביל חסדי נעמי, לקראת מבצע התרמה לבני נוער נזקקים. 63% אמרו שייתנו דמי חנוכה או מתנה, ומתוכם 51% התכוונו להוציא עד 150 שקלים לילד. לפי הכתבה במעריב, ברוב האזורים הילדים מקבלים מתנה במקום כסף¹⁸.
• ב־2025 פרסמה וואלה כסף נתונים של אפליקציית קאשקאש, ולפיהם ילד קיבל בממוצע 135 שקלים. רבע מהילדים קיבלו בין 50 ל־80 שקלים, ו־40% בין 81 ל־120. האפליקציה ספרה רק כסף שהגיע בחג מעבר לדמי הכיס, ורק אצל המשתמשים שלה²⁰.

מה עשו בעדות

בבית מרוקאי הכסף לילדים הגיע בחגים אחרים. רפאל בן שמחון, שכתב על יהדות המגרב, כותב שדמי חנוכה "לא נתנו לילדים אלא בפורים ובתשעה באב", ושגם משחק הקלפים שמור אצלם לפורים²¹. הסביבון, לדבריו, לא מוכר לילדים, וגם למבוגרים הוא זר.

בחנוכה במרוקו הנתינה הלכה לעניים. בלילה הראשון נשות הנדיבים עבדו במטבח וחילקו לנזקקים יין, בשר מטוגן שנקרא לכ'ליע, לביבות וקוסקוס, בעיקר לאלמנות, לתלמידי חכמים ולקרובים שהיו צריכים, "והיו גם שהוסיפו מתת כסף"²². במכנאס, כשבירכו את חודש כסלו, עניי העיר כבר שמחו, כי ידעו שהיין והבשר המטוגן בדרך.

ובמכנאס היו גם נערים שעוברים בין הדלתות, כמו אצל המגן אברהם. בן שמחון מספר שמלמדי הדרדקי שחררו את התלמידים ושלחו אותם לחזר על פתחי הבתים במללאח, הרובע היהודי, ולבקש מעקרות הבית קמח וקטניות בשביל המלמד. כל בית נתן משהו, חיטה, קטניות, פירות יבשים או עצים, "ומי שלא מצא דבר מוכן נתן כסף", או ביצים, סוכר ופחם²². בדרך הם חזרו שוב ושוב על אותו שיר.

על תימן הרב אבינר כותב בקצרה שבתימן לא נהגו לתת דמי חנוכה, ושבארץ "פה עושים כמו כולם"⁹.

בעיראק המטבעות הגיעו בפורים. לינדה מורל כתבה ב־2000 בסוכנות הידיעות היהודית שחנוכה בעיראק אף פעם לא הגיעה לממדים המסחריים שיש לה באמריקה, ושבפורים הילדים קיבלו תכשיטי כסף קטנים או מטבעות²³. אישה ילידת בגדאד סיפרה לה שההורים והסבים שלה הלכו לבנק כדי להביא לכל ילד שניים או שלושה ריאלים חדשים. על מתנות האירוסין של חנוכה בבגדאד, ועל התקנה של 1920 שהגבילה אותן, כתבנו במתנה לחנוכה ובחנוכה בעיראק.

בתוניסיה המתנות עברו בין זוגות מאורסים, בראש חודש טבת, שחל השנה ב־10.12 וב11.12, בחג הבנות. אסתר דגן קניאל כתבה בוויינט ב־2018 על העיר שבה גדלה בתוניסיה: אחרי שהבנות השלימו זו עם זו הן נתנו זו לזו מתנות והפרישו מעשר לנזקקים, וכל ארוסה קנתה מתנה לחתן שלה²⁶. השכנה שלה בחרה בחנות כוס קידוש, וסיפרה שגם היא תקבל מתנות מההורים של החתן בערב החג, לפני הדלקת הנרות. בוויקיפדיה כתוב שבכמה קהילות, ובהן מרוקו ותוניסיה, הבחורים המאורסים הביאו מתנות לארוסות שלהם²⁷. על כסף לילדים אין באף אחד מהמקורות האלה מילה.

אצל יהודי בוכרה, כך כותב מנשה חיימוב שגדל בסמרקנד, הילדים קיבלו בחנוכה מתנה רק בלילה אחד²⁹.

ובאשכנז, שממנה המנהג יצא, הסיפור הכי מוכר עליו הוא של שלום עליכם, ביידיש. המספר שואל איזה חג הכי טוב ועונה שחנוכה: שמונה ימים בלי חדר, לביבות עם שמאלץ, סביבון ודמי חנוכה. ואז נכנס הביתה הדוד בני, ונותן לכל ילד שני גילדן מכסף²⁸.