קללות בכורדית עם פירוש: בארמית של הבית, ובכורדית ובערבית של השכנים

כּוּד שְׁקִלֵּה עַקְלַאךְ, לָא מְתַהְנֵה אִבֵּהkúd šqə́lle ʿaqə̀llax, là mtáhne ʾə́bbeמילולית: מי שלקח לך את השכל, שלא ייהנה ממנו.

את טיפשה, אבל הקללה הולכת אל מי שגנב לך את השכל.^{2, 1}

עוז אלוני רשם את הנוסח הזה, שפונה לאישה. יונה סבר מביא נוסח שפונה לגבר, וכותב שאומרים אותו בהומור לפתי. קללה של חיבה.

מֵן קוֹמָא תַא עַקְלוּסָאmən-qóma ta-ʿaqlùsaמילולית: מהקומה אל השכל.

שתאבד קצת מהגובה שלך ותקבל אותו בחזרה בשכל. אומרים את זה לגבוה שלא חכם במיוחד.²

אצל אלוני הפתגם הזה בא מיד לפני הקודם. עקיצה קלה.

מָה, דִּקְנוֹךְ בְּמַיֵּד דּוֹעֵה קַם מַחְוְרַתָּה?ma-də́qnox bə́d máyəd dòʾe qam-maxurə́tta?מילולית: מה, את הזקן שלך הלבנת במשקה יוגורט?.

אומרים את זה לגבר מבוגר שאמר שטות. הזקן כבר לבן, והחוכמה עוד לא הגיעה.²

אלוני שמע את זה מאהובה ברוך. עקיצה בחיוך.

גַּרְמֵהּ יַקּוּרֵהgárme yaqùreמילולית: העצמות שלו כבדות.

עצלן. ובפנייה ישירה, גַּרְמוֹךְ לָא מַיְקְרַתְּתוּ, אל תכביד את העצמות שלך.²

אלוני, שלקח את הביטוי מהמילון של סבר, מביא אותו על שבתי הסנדלר, שהנעליים של הדובר אצלו כבר שלושה שבועות, והוא עוד לא תקע בהן את המסמר האחד שחסר.

זְשׁתzeštמילולית: מכוער.

זשת היא מילה שבאה מהפרסית, וההפך שלה הוא קשנג, יפה.⁸

הארמית של כורדיסטן האיראנית, לפי המילון החי של הארמית היהודית. משפט הדוגמה שלו הוא לָא כְּמְרִי תַנַאשֶׁה זְשׁת יֵתוּ, לא אומרים לאנשים שהם מכוערים.

כַּלְבָּא וּבַּר כַּלְבָּאkalba ʾu-bər kalbaמילולית: כלב ובן כלב.

העלבון הכבד הרגיל. בתרגום לאנגלית של מאגר הניבים הוא יוצא בן כלבה. אצל יהודי עיראק אותו עלבון הוא אבן כלב.^{4, 5}

ארמית של עמדיה, בסיפור שנשמר במאגר הניבים הארמיים של קיימברידג׳, ושם אדם צועק את זה לראש הכפר. בארמית של דהוכ יש נוסח אחר, כַּלְבָּא רוּוָּא, כלב גדול, בסיפור שסיפר צבי אברהם, הקליטה דורותה מולין ופרסם ג׳פרי חאן. שם שליט אומר את זה על סבא של אדם עני. זו קללה גסה באמת.

אָזָא קַלְעָא קַלַעִיסָא, פַּרְיָא כָּסָא בֵּב כּוּלִיסָאʾáza qálʿa qalaʿìsa, párya kása béb kulìsaמילולית: שתלך ותיעלם, ושהבטן שלה תתפקע ותישפך יחד עם הכליה.

קללה, ואלוני לא מוסיף עליה שום הסבר.²

אצל אלוני. היא מתחרזת, קלעיסא עם כוליסא, ולדעתנו חצי מהכוח שלה בחרוז. קללה רצינית, שמתכוונים אליה.

אָכֵל רֵישֵׁהּ, פָּיֵשׁ מִנֵּהּʾáxəl réše páyəš mə̀nneמילולית: שיאכל לו את הראש, ועוד יישאר אחריו.

שהדבר שהוא לא הסכים לתת לך יזיק לו, ויחיה יותר ממנו.²

אלוני כותב שאומרים את זה על דבר שמישהו סירב לתת. גם זו קללה של ממש.

קוּרְבָּנוֹךְqurbanoxמילולית: שאהיה קורבן בשבילך.

כינוי חיבה לילד. המוות שבו הוא של מי שאומרת אותו, והכוונה היא שאמות בשבילך.^{7, 1}

ארמית, של זאכו ושל כורדיסטן האיראנית. בזאכו אמרו קורבן אילאהא, שאהיה קורבן לאלוהים, בכל פעם שהזכירו את אלוהים, וסבר רשם פתגם שמתחיל במילים האלה. בשירי הילדים מזאכו שסבר תרגם לאנגלית יש שורה, שאהיה קורבן לקטן הזה.

נָשֵׁלַאךְ מַרְעָא וּמוֹסָאnašélax márʾa u-mòsaמילולית: שהכאב והמוות ישכחו אותך.

ברכה של תודה, שמזכירה את המוות כדי שישכח.²

אצל אלוני אחת אומרת לשנייה ששכחה לקנות לה מנגולד, והשנייה עונה לה: אל תדאגי, נשלאך מרעא ומוסא, הבת שלי כבר קנתה לי.

מָאל מִירָאתmal mirátמילולית: שהבית שלך יהיה נטוש.

קללה כורדית שהפכה לשם, משהו כמו יצור אומלל.⁶

כורדית בפי יהודי זאכו. שמרה זקן סיפרה בארמית את הסיפור יקר כמו מלח, וכך קראה לשודדים ששרפו לעני את העצים. את הפירוש נתנו ג׳פרי חאן והחוקרים שעבדו איתו, ובמילון כורדי לא הצלחנו לאמת אותו.

ח׳וַלִּי בְּסַרxwalli b-sarמילולית: אפר על הראש.

עלבון למי שנכשל. בפתגם המלא אדם אומר את זה לעצמו, כשהצרה באה באשמתו.¹

כורדית בפי יהודי זאכו, ברשימה של סבר.

אַהִל זָאכוֹ, אָכְּלוּ לַבַּן וּלְטָחוֹʾahil zaxo, ʾaklu laban ultaxoמילולית: אנשי זאכו אכלו לבן והתלכלכו.

גסי רוח, לא יודעים לאכול כמו בני אדם.¹

ערבית בפי יהודי זאכו. סבר כותב שבהתחלה אמרו את זה הבגדאדים, ועכשיו גם יהודי זאכו אומרים את זה כשהם רוצים להקטין אחד את השני.

אַנָא כּוּרְדִיana kurdiמילולית: אני כורדי, או אני מדבר כורדית, כלומר ארמית.

אילנה קרוגר-זקן כותבת שאנא כורדי הפך לכינוי גנאי נפוץ בעברית, במובן של 'אתה טיפש?'^{9, 10}

ככה לעגו ישראלים ליהודי כורדיסטן בשנים הראשונות בארץ. איליין הנדלמן כתבה ב־2008, בתגובה באתר של מגזין מומנט, שהיא זוכרת ישראלי שאמר את זה במובן של 'אני לא יודע'.

חָשַׁכּ דִּידוֹךְḥášak dídoxמילולית: חוץ ממך.

סליחה על הביטוי. במילון של סבר כתוב שאומרים את זה אחרי מילה גסה, כדי להוציא ממנה את כל מי שנמצא שם.³

המילה עצמה באה מהערבית. בסיפור עם שאלוני הקליט, המספר עוצר באמצע המשפט: הוא חלץ, חשכ דידוך, את הנעליים.