קללות בתימנית עם פירוש: קללות מהתנ״ך ומהגמרא שנאמרו בתוך הערבית

יַחְרִים אַבּוּךְyaḥrīm abūkמילולית: שאבא שלך יהיה בחרם.

שיימח שמך. חרם היא המילה העברית, ואבוך הוא אבא שלך בערבית. בנוסח הארוך, יחרים אבוך מן אלבאב אלא אלתג׳ואב, אבא שלך מקולל מהדלת ועד התקרה.^{2, 3}

קללה של כעס אמיתי, ולבת אומרים יחרים אבוש. בספר אבנים רותחות של חיים הזז בחור אומר לבחורה 'יחרים אבוש, יא רשעה!'. מי שלא רצה שישמעו את הקללה אמר יַחְמִים אבוך, באות אחת אחרת. רצהבי קורא לזה לשון נקייה, ופיאמנטה מסביר שחמים בערבית הוא חבר קרוב, כך שהקללה נשמעת כמו פנייה של חיבה. ובאבנים רותחות מישהו מתגאה שהוא לא נושא פנים לאף אחד, ואומר לכל אדם בפניו יחמים אבוך.

שֶׁרְצִיsherṣīמילולית: מהמילה העברית שרץ, עם סוף ערבי.

בור ועם הארץ, ונאמר לילד. שרצי קרוב לשֶׁרֶץ, רשע, ולשִׁרְצָה, אישה מרשעת.^{2, 1}

נזיפה בילד. אצל יהודה עמיר מישהו אומר לנער בלי פאות 'ראית יא שורצי! ראית שאדם בלי הפאות אין תורתו עולה בידו!'.

עַמְרְצִיʿamreṣīמילולית: עם הארץ, בצורה של מילה ערבית.

בור. בעמרצי השורש עברי והסוף ערבי.^{2, 1}

עלבון, לא קללה כבדה. ברומן יעיש של חיים הזז מישהו מתגאה: 'אצלנו אדם הכי בור והכי עמרצי יודע את התורה!'.

מַרְשִׁיעַmarshīaʿמילולית: מרשיע, מהפסוק במשלי 'מצדיק רשע ומרשיע צדיק'.

ילד רשע, שובב ופיקח. בגלל הפיקח יש בקללה הזאת גם קצת שבח.¹

לילד, וגם לנשים. אצל מרדכי טביב מישהו נוזף 'יחרים שמכן, יא נשים, כמה שאתן מרשיעות'.

פֵּרוֹת שְׁבִיעִיתpērōt shəvīʿītמילולית: פירות של שנת השמיטה.

בן שההורים שלו לא נהנים ממנו, כמו פירות שנת השמיטה, שלפי המשנה במסכת שביעית בעל השדה לא מרוויח מהם.²

קללה קלה, על בן, ברשימה של רצהבי.

פָּנִים כַּנַּעַלpānīm kannaʿalמילולית: פנים כמו נעל.

עז פנים, חצוף. פנים כנעל הוא תרגום לעברית של הביטוי הערבי וג׳ה סאע אלבשמק, פנים כמו נעל בית.²

עלבון לחצוף, בכעס. רצהבי מביא שיר שמתלונן שלבנות הדור יש 'פני בנות כנעל'.

וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָרu-veṭen rəshāʿīm teḥsarמילולית: ובטן רשעים תחסר, מספר משלי.

קללה לזולל ולסובא, למי שאוכל ושותה יותר מדי.¹

קללה קלה, לאורח. בספר קצת יוסף כתוב על אחד שנכנס לבית של יהודי, 'אכל, ובטן רשעים תחסר, וישת מן היין וישכר'.

מְחָרַםməḥāramמילולית: מוחרם, מי שהטילו עליו חרם.

פיקח גדול, ממזר במובן הטוב.²

מחמאה, לא קללה. רצהבי מביא 'חריף וחד ומחרם!', שנאמר על אדם שבקי בתורה ובהוויות העולם. גם אצל יהודי עיראק קוראים לחכם ממזר, נע׳ל, ובעברית של היום אפשר להגיד ממזר באותה הערכה.

תִּקְבְּרוֹ אִמּוֹtiqbərō immōמילולית: שאמא שלו תקבור אותו.

שימות לפני אמא שלו. במשנה במסכת בבא בתרא כתוב 'תקברם אמן', ויש גם נוסח ארמי, תִּקְבְּרִיהּ אִמֵּיהּ.^{2, 4}

קללה כבדה. אצל מרדכי טביב מישהו אומר 'ולואי שאקונן עליך, תקברך אמך, יא משולח'. כבר בשנת 1970 רצהבי הביא אותה, יחד עם שחיק עצמות, בין הקללות העבריות שנכנסו לדיבור הערבי של יהודי תימן.

שְׁחִיק עֲצָמוֹתshəḥīq ʿaṣāmōtמילולית: שחוק עצמות.

על רשע, מת או חי. לפי המדרש בבראשית רבה, בגיהנום שוחקים את העצמות של הרשעים. בארמית אומרים שְׁחִיק טַמְיָא, ושחיק לבד פירושו לך לעזאזל.^{2, 4}

בכעס. אצל טביב אישה מדברת על מי שהיה בעלה: 'אותו שחיק עצמות... הלך לו והניחני לעת זקנה'.

שְׁחִיק וַאֲרִיק וּמַגֵּפָה פִּי אלטריקshəḥīq waʾarīq u-maggēfa fi ṭ-ṭarīqמילולית: שחוק עצמות, ומגפה בדרך.

קללה לרשע כשנפטרים ממנו. לואריק אין פירוש. היא שם בשביל החרוז, ובאה מהפיוט 'בטרם שחקים וארקים נמתחו' של האשמורות. פי אלטריק פירושו בדרך, בערבית.²

בכעס, כשהרשע כבר הלך. רצהבי מביא לידה גם את שְׁחִיק מְחִיק, שיישחקו עצמותיו ויימחה שמו.

לַךְ סַכָּנָה, תִּפְחֲרַךְ שָׁנָהlak sakkāna, tifḥarak shānaמילולית: לך סכנה, שנה תייסר אותך.

שתבוא עליך סכנה ושנה תייסר אותך, כך מפרש רצהבי. לך היא המילה הערבית, וסכנה ושנה הן עבריות.^{2, 1}

קללה בחרוז, בכעס.

ג׳ַעַל לַךְ סַרְכָּאjaʿal lak sarkāמילולית: שתהיה לך סרכא.

סרכא היא פגם בריאה שבגללו בהמה שחוטה יוצאת טרפה. ג׳על לך סרכא לוקחת את המילה של השוחט ושמה אותה על אדם: שיבוא עליך חולי או נגע.^{2, 1}

בכעס. יש גם נוסח קצר, סַרְכָּא תְּסִדַּךְ, שרצהבי מפרש תפגע בך סרכא.

יִמַּח רֶמַ"ח אֵבָרָךְ וּשְׁסָ"ה גִּידָךְyimmaḥ rəmaḥ ēvārāk u-shsāh gīdākמילולית: שיימחו 248 האיברים שלך ו365 הגידים שלך.

קללה על כל הגוף, לפי המניין של חז״ל.^{2, 1}

בכעס, ובקיצור יִמַּח רֶמַח. ברומן היושבת בגנים של הזז מישהו מקלל באמצע משפט, 'מאמין לך, ימח רמח אברך!', כי כבר נמאס לו. רצהבי מביא את הקיצור בין הדוגמאות לקללות שהשמיטו מהן את המילה החריפה.

שֵׁדֵי מַדְבְּרָאshēdē madbərāמילולית: שדי המדבר, בארמית.

לך לעזאזל. השדים גרים במדבר, במקום שאין בו יישוב ואין בו אדם.²

בכעס, ולפעמים בלי לשים לב. ביעיש של הזז אישה אומרת 'שתלך לשדי מדברא!', ולא שמה לב בכעס שלה למה שאמרה.

רִשְׁעָה, רִשְׁעֶתָּא, מַמְזַרְתָּאrishʿā, rishʿettā, mamzartāמילולית: רשעה, ובארמית רשעתא. ממזרתא היא ממזרת בארמית, כמו בתלמוד הירושלמי..

בת או אישה רעה ומרשעת. ממזרתא חריפה יותר, וקרובה לגסות.²

בכעס. על ממזרתא כתב רצהבי בשנת 1976 שהיא שגורה בפי יהודי תימן שבישראל.

בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁעֲקָרָםbārūk ham-māqōm sheʿăqārāmמילולית: ברוך המקום שעקר אותם.

ברכת הודיה על רשעים שמתו, או על רשעים חיים שעברו לגור במקום אחר. היא בנויה כמו 'ברוך המקום שהרגו' שבמסכת שבת.^{2, 1}

בהקלה, אחרי שהרשעים הלכו. רצהבי מביא שיר שבו 'ברוך המקום שעקרם, כי הבאישו את ריחנו'. קרובה לה וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים, מהפסוק 'ובאבד רשעים רנה', שקוראים על רשע שמת.