שאלות טריוויה עם תשובות: 50 שאלות על הבית, האוכל והחגים

התשובה היא עוגיית גריבה מרוקאית. בערבית השם קשור למילה זר או מפתיע, ובמטבח של יהודי מרוקו אופים את הגריבה משקדים טחונים, מאגוזים או מסולת ומחכים לראות איך פניה מתבקעים בתנור לשבילים עמוקים שמכוסים באבקת סוכר.^{1, 2}

סביח חלבי הכניס אותו לפיתה. בבתים של יהודי עיראק הגישו בשבת בבוקר מגש עם ביצים חומות שהתבשלו כל הלילה, חצילים מטוגנים ועמבה, אבל בשנת 1961 פתחו סביח חלבי ואשתו רינה קיוסק ברחוב עוזיאל ברמת גן והחליטו לארוז את כל המגש הזה בתוך פיתה אחת. כך נולד הסביח הישראלי שנקרא עד היום על שמו הפרטי של בעל הקיוסק.^{3, 4}

בבתים של יוצאי תימן קוראים לשכבה השחומה והשמנה שנוצרת בתחתית הסיר אחרי לילה שלם של אפייה איטית בשם קאעה, שפירושו קרקעית, ובארוחת הבוקר של שבת מתווכחים סביב השולחן מי יקבל ממנה חתיכה.⁵

פירוש השם בפרסית הוא תחתית הסיר. כאשר מכינים בבית פרסי טהדיג חגיגי, משמנים היטב את הקרקעית ומרפדים אותה באורז, בפרוסות תפוחי אדמה או בלחם דק שמטגנים לאט מתחת לאורז המתאדה עד שנוצרת קליפה זהובה ופריכה.^{6, 7}

הצבע הכהה מגיע מעלי תרד. בשביל להכין פקיילה לשבת או לראש השנה קוצצים כמויות גדולות של עלי תרד או עלי מנגולד ומטגנים אותם שעות ארוכות בשמן עד שכל הנוזלים מתאדים והעלים משחירים לגמרי. רק אז מוסיפים לסיר את השעועית הלבנה ואת בשר הבקר להמשך הבישול האיטי.⁸

חוקר היידיש מרווין הרצוג שרטט בשנות השישים את הגבול הגאוגרפי המדויק שהפריד בין יהודי פולין וגליציה, שהמתיקו את קציצות הגפילטע פיש בסוכר, לבין יהודי ליטא שתיבלו את הדג הטחון במלח ובהרבה פלפל שחור.⁹

התשובה היא דורו ווט או סנבת ווט. כדי לשמור על הלכות בשר וחלב בבישול תבשיל השבת החריף עם תערובת הברברה והביצים הקשות השלמות, החליפו יהודי אתיופיה את החמאה המתובלת הנהוגה במטבח האתיופי הכללי בשמן צמחי.¹⁰

פירוש המילה חמוסטה בארמית הוא חמוצה. המרק הירוק של יהודי כורדיסטן מתבשל עם המון מנגולד, סלרי, קישואים ומיץ לימון שנותן לו את החמיצות המודגשת שלו. לעומת הקובה העגולה של המרקים העיראקיים, הקובה של החמוסטה שטוחה ורחבה כמו דיסקית כדי שתספוג את המרק.¹¹

את הטעם החמוץ מתוק שמבדיל את המאפה הסורי של שבת מן הלחמג׳ון הטורקי נותן רסק רימונים או מיץ שזיפים שמערבבים בתוך הבשר הטחון והבצל לפני שמורחים אותם על עיגולי הבצק הדקים.¹²

הם החליפו אותם בחלב קוקוס. בקהילות בני ישראל בחוף הקונקן ואצל יהודי קוצ׳ין סחטו קוקוס טרי כדי להסמיך את תבשילי הבשר והעוף בלי לערבב בשר וחלב, וגם את לחם הרוטי שלצד הקארי הגישו בלי חמאה.¹³

פירוש המילה בזאף הוא הרבה מאוד. היא נולדה מן הצירוף הערבי בלג׳זאף שמשמעותו כמות שלא נשקלה ולא נמדדה, עברה מצפון אפריקה גם אל הסלנג הצרפתי, וההפך המדויק שלה בשיחה בבית מרוקאי הוא המילה שוויה שפירושה קצת.¹⁴

התשובה המילולית היא שיחיו ידיך. בבתים של יוצאי עיראק אומרים את הברכה הזאת לבשלן או לבשלנית בזמן האוכל או למי שבנה ותיקן דבר מה בידיו. מי שמקבל את המחמאה עונה עליה בדרך כלל במילה עוואפי או בלעאפיה, שפירושן לבריאות.¹⁵

הביטוי אדכר משה, שפירושו המילולי זכור את משה, נאמר בתימן כדי לעורר תשומת לב לפני דברים חשובים או כדי לעצור אדם מלעשות טעות, והשומע משיב עליו מיד במילים עליו השלום בהגייה התימנית.¹⁶

האיבר הוא הכבד. בשפה הפרסית נתפס הכבד כמקום שבו יושבים הרגשות העמוקים ביותר, ולכן כשסבתא אומרת לנכד ג׳יגרם היא קוראת לו הכבד שלי ואפילו מוסיפה לפעמים את הביטוי שאוכל את הכבד שלך.¹⁷

פירוש המילה ברשה הוא הרבה או מאוד. כשאומרים בתוניסאית נחבך ברשה מתכוונים לאני אוהב אותך מאוד, וכשאומרים ברשה כוסכסי מתכוונים להרבה קוסקוס בצלחת. לעומת זאת, כשאותה מילה נאמרת בטון של תלונה על רעש או בלגן, המשמעות שלה הופכת ליותר מדי.¹⁸

המילה געזונטערהייט פירושה בבריאות והיא מצטרפת ביידיש לפעלים של שגרה יומיומית כמו תאכל לבריאות, תישן טוב או לך בשלום, בעוד שאת הברכה הקצרה צו געזונט שומרים לרגע שבו מישהו מתעטש בחדר.¹⁹

במקור פירוש המילה ברוסית הוא בית בושת. מן המילה הדיבורית ברדק, שמתארת ברוסית ובסלנג העברי אי סדר גמור, גזרו נהגים ברוסיה גם את השם בארדאצ׳וק שמציין את תא הכפפות הקטן והמבולגן שבקדמת המכונית.²⁰

פירוש המילה הוא אני במקומך. בגאורגית זוהי מילת חיבה עמוקה שמשמעותה המילולית היא הלוואי שיכולתי להחליף אותך ולקחת על עצמי את כל הצרות והכאבים שלך. בקהילה היהודית של גאורגיה נשמרה לצידה גם הצורה היהודית העתיקה יותר דאגנאצוולה.²¹

פירוש הצירוף לשנא דני בארמית החדשה של יהודי זאכו, עמדיה ודהוכ הוא פשוט השפה שלנו, ובאותו אופן בדיוק קראו יהודי אורמיה לניב הארמי שלהם בשם לשן דידן ואילו יהודי ארביל קראו לו לשנא נושן.²²

המטרה הייתה לא לעורר עין הרע. פירוש המילה הגרמנית אונברופן הוא דבר שלא נקרא בשמו, והיקים בישראל נהגו להוסיף אותה מיד אחרי מחמאה על בריאות או הצלחה כדי שרוחות רעות לא ישמעו.²³

החג חל חמישים יום אחרי יום הכיפורים. ביום עשרים ותשעה בחשוון עלו בני ביתא ישראל בחג הסיגד אל ראש ההר בצום אחרי הקסים שנשאו את ספר האורית, ורבים מן המתפללים נשאו אבן על ראשם או על גבם לאות הכנעה לפני הבורא.²⁴

הם נקראים אבול, טונה וברכה. הטקס המלא כולל קלייה של פולי קפה ירוקים על מחבת, כתישה במכתש עץ והרתחה בקנקן חרס בשלושה סבבים שהולכים ונעשים עדינים יותר. מאחר שהטקס כרוך בקלייה ובבישול באש, שומרי שבת בביתא ישראל עורכים אותו לפני כניסת השבת או במוצאי שבת.¹⁰

בליל ראש חודש ניסן, הערב שבו הוקם המשכן במדבר, יוצקים יהודי תוניסיה ולוב שמן זית על תערובת הבסיסה העשויה מחיטה או שעורה קלויות עם תמרים ושקדים, ובוחשים אותה במפתח של הבית כסגולה לפתיחת שערי פרנסה.²⁵

היא נקראה על שם פסוק מתוך ספר בראשית. בשבת שאחרי החתונה הוציאו בבית הכנסת ספר תורה נוסף במיוחד בשביל החתן וקראו בו את פרשת ואברהם זקן בא בימים העוסקת בנישואי יצחק ורבקה.²⁶

כל המרכיבים שעל השולחן הם סימני שפע וברכה. אחרי שבוע של פסח שבו נזהרו מחמץ וממגע בין בתי משפחות שונות, פתחו יהודי מרוקו את הבית לשכנים עם קערת קמח שבתוכה מטבעות כסף, פול ירוק, חלב ומופלטה חמה. החגיגה הציבורית הפתוחה בישראל נולדה בשנת 1965 ביוזמת שאול בן שמחון ויוצאי העיר פאס שנפגשו ביער ליד לוד.²⁶

בחלק ממשפחות יהודי חלב שבסוריה, ובעיקר בקרב צאצאי מגורשי ספרד שנקלטו בעיר, בנו חנוכיות מיוחדות של עשרה קנים שבהן הדליקו שני שמשים בכל לילה של חנוכה לצד שמונת נרות החג.^{27, 28}

הטמאדה הוא מנהל הטקס והברכות של הסעודה. פירוש המילה סופרה הוא מפת שולחן, ובסעודה גאורגית חגיגית אף אורח אינו שותה מכוס היין שלו לפני שהטמאדה מסיים לשאת את נאום הברכה המלא לאותו סיבוב.²⁹

מבקשים אותה כדי לבטל מראש גזירה של עוני. לפי המנהג החסידי, אם נגזר על אדם בראש השנה שיזדקק בשנה הקרובה למתנת בשר ודם, עצם הבקשה של פרוסת לעקאח מן הגבאי בערב יום הכיפורים ממלאת את הגזירה בדרך של שמחה. כך יכול המבקש להיכנס לצום כשהוא מבקש משמיים שנה מתוקה כמו הדבש שבעוגה.³⁰

בכורדיסטן יצאו הקהילות היהודיות אל הטבע בחג הסהרנה בימי האביב של חול המועד פסח או אסרו חג, ואילו כשחודשה המסורת בישראל בשנת 1972 הועברה החגיגה אל ימי חול המועד סוכות.³¹

המנה המנצחת היא סלט אוליבייה. בסקר רחב שנערך בישראל בין אלפי חוגגים של ליל השנה האזרחית החדשה, יותר ממחצית המשתתפים דירגו את סלט תפוחי האדמה והאפונה במיונז במקום הראשון על השולחן, לפני סלט השובה.³²

בגלל גזירת האבל על חורבן בית המקדש. יהודי תימן הקפידו במשך דורות לא להשתמש בכלי נגינה בחתונות ובשמחות, ולכן ליוו את השירה והריקוד בתיפוף קצבי על פח ריק של שמונה עשר ליטרים או על מגש נחושת שנקרא צחן, שאותו הכניס הזמר אהרן עמרם גם להקלטות בישראל משנת 1956.³³

הדיוואן הוא קובץ שירת החול והשמחות של הקהילה. בניגוד לתכלאל ששימש לתפילות בבית הכנסת, את הדיוואן פתחו סביב השולחן בשבתות, בחתונות ובבריתות לשירת נשיד, שירה והלל. מאות הפיוטים שחיבר בו רבי שלום שבזי במאה השבע עשרה נכתבו בשלוש שפות שלובות זו בזו: עברית, ארמית וערבית יהודית.³⁴

מנהג שירת הבקשות של יהודי מרוקו, שהגיע מצפת של המאה השש עשרה והותאם למקאמים של המוזיקה האנדלוסית מתוך הספר שיר ידידות, מתקיים בלילות החורף הארוכים משבת פרשת בראשית ועד שבת זכור שלפני פורים.³⁵

השלטון מחק את שמותיהם מן הארכיונים. שני האחים, שהלחינו מאות שירים קלאסיים בבגדאד ועמדו בראש תזמורת הרדיו העיראקי לפני שעלו לישראל בשנת 1951, הוגדרו בעיראק משנת 1979 כמי שאסור להזכיר את שמם ושיריהם נרשמו ברדיו כמנגינות עממיות בלי שם מלחין.³⁶

הוא נשמר בתקליטון בתיק של אמה. כאשר שרונה ג׳האן פורוז עלתה מטהרן לישראל בשנת 1970 היא ארזה איתה תקליטון ישן עם השיר שאנה שפירושו מסרק. ארבעים ואחת שנים אחר כך הקליטה בתה ריטה את השיר הזה בפרסית לצד שיר החתונות שאה דומאד באלבום שהגיע לפלטינה כפולה.³⁷

את שירת הקודש העתיקה שרים הקסים בשפת הגעז בליווי תוף נגרית, רעשן מתכת ופעמון, ואילו בחתונות ובשמחות רוקדים האורחים במעגל את ריקוד האסקסטה המבוסס על תנועות מהירות ומדויקות של הכתפיים והחזה.³⁸

פירוש שם השיר הוא שלום אהובה. הרומנסות הן בלדות עממיות שיהודי ספרד לקחו איתם בגירוש ספרד אל קהילות הבלקן וטורקיה והעבירו בעל פה מאם לבת במשך מאות שנים לצד שירי החגים שנקראו קופלאס.²⁸

הפירוש המילולי הוא שישה מקאמים. זוהי מסורת מוזיקלית חצרונית של הערים בוכרה וסמרקנד הבנויה משישה סולמות מלודיים קבועים ומשלבת שירה פיוטית עם נגינה בכלי מיתר ותוף. זמרים ונגנים מיהודי בוכרה עמדו בחזית הביצוע וההוראה שלה במשך דורות עד שנרשמה ברשימת המורשת התרבותית של ארגון אונסקו.³⁹

בתקופת החסות הצרפתית בתוניסיה הובילו אמנים יהודים כמו הזמרות לילה ספז וחביבה מסיכה והזמר שיח׳ אל עפרית את במות המוזיקה התוניסאית הקלאסית והופיעו בפני קהל יהודי ומוסלמי כאחד.⁴⁰

הכלים הם הדולה והזורנה. הדולה הוא תוף עץ גדול דו צדדי שתולים ברצועה על הכתף ומכים בו במקל מעוקל, ואילו הזורנה הוא כלי נשיפה עממי מעץ בעל צליל חד שפותח את מעגלי הריקוד.⁴¹

רוב עובדי הנמל היו יהודים. בשנת 1900 חיו בסלוניקי כשמונים אלף יהודים מתוך כמאה ושבעים אלף תושבים, ובשנת 1933 עלו שלוש מאות סוורים, סבלים וימאים מן העיר עם משפחותיהם וביססו את העבודה העברית בנמל חיפה.⁴²

השכונה נקראה קאע אליהוד, כלומר בקעת היהודים. היא הוקמה מחוץ לחומות צנעא בשנת 1680 אחרי שהיהודים שבו מגלות מוזע ולא הורשו לחזור אל בתיהם הקודמים שבתוך העיר. בשנת 1761 נגזר שאסור לבתי היהודים לעבור גובה של תשעה מטרים, ולכן נבנו הבתים לגובה שתי קומות או שלוש בלבד.⁴³

במשך קרוב למאתיים שנה פעלו בתוניס שתי קהילות יהודיות נפרדות זו לצד זו: התוואנסה המקומיים שדיברו ערבית יהודית וגרו ברובע החארה, והגראנה שהגיעו מן העיר ליבורנו שבאיטליה ושימרו שפה ומנהגים משלהם.⁴⁰

זהו המכתב שפתח את מאבק העלייה מברית המועצות. באוגוסט 1969 שלחו שמונה עשרה משפחות מגאורגיה דרישה גלויה לאומות המאוחדות לעלות לישראל, ובעיר קוטאיסי שממנה באו רבים מיהודי גאורגיה דיברו הסוחרים היהודים בשפת סתרים שבה חיברו סופיות גאורגיות לשורשים עבריים.⁴⁴

העיר היא זאכו שבגבול עיראק וטורקיה. יהודי זאכו התפרנסו במשך דורות מהשטת רפסודות עץ על הנהר ושימרו קהילה דוברת ארמית שהוציאה מתוכה חכמים ופייטנים. באוקטובר 1949 עלו בני הקהילה לישראל והקימו בשפלה את מושב עזריה במסגרת ארגון יהודים עולי זאכו כורדיסטן.⁴¹

הרובע היהודי בערי מרוקו נקרא המלאח, ובמלאח של מרקש לבדו חיו בסוף שנות הארבעים כארבעים אלף יהודים ופעלו בו שלושים וארבעה בתי כנסת ובהם בית הכנסת צלאת אל עזמה של מגורשי ספרד.⁴⁵

ההבדל הוא עיר המוצא בסוריה. שאמים הם בני קהילת דמשק שנקראה בערבית אל שאם, ואילו חלבים הם בני קהילת העיר חלב שבצפון סוריה, וההבחנה במטבח ובנוסח התפילה נשמרה גם בקהילות שהקימו בישראל ובניו יורק.⁴⁶

הם חגגו את פורים בצרה שנקרא יום הנס. בכל שנה ביום שני בניסן קראו בני הקהילה את הפיוט מגילת פרס שחיבר רבי יעקב אלישר לזכר הצלת העיר בצרה מן המצור הפרסי במאה השמונה עשרה. ליד העיר בצרה, השוכנת על נהר שט אל ערב, עלו יהודי עיראק להשתטח גם על הקבר המיוחס לעזרא הסופר.⁴⁷

יהודי טריפולי קראו לשכונה היהודית שלהם בשם החארה, והיא נחלקה בין אלחארה אלכבירה, השכונה הגדולה, לבין אלחארה אזרירה, השכונה הקטנה, שבהן חיו ערב העלייה הגדולה כעשרים אלף מיהודי לוב.⁴⁸

על שם שר האוצר הפולני ולדיסלב גרבסקי. בעקבות המסים הכבדים שהטיל גרבסקי על הסוחרים בפולין בין שנת 1924 לשנת 1931 עלו לארץ ישראל כארבעים אלף יהודים מפולין, ובגלל העסקים הקטנים שפתחו בעיר נקראה העלייה הזאת גם עליית הקיוסקים.⁴⁹