מילון מרוקאית עברית: 70 מילים מהבית לפי נושאים

בזאףbizzafמילולית: בלי מידה, מן הפרסית גזאף.

הרבה, מאוד: באה תמיד אחרי המילה שהיא מחזקת, כמו מזיאן בזאף (טוב מאוד) או כנבגיק בזאף (אני אוהב אותך מאוד). המילה התגלגלה מן הצירוף הערבי בלג׳זאף ועברה מהמרוקאית גם לצרפתית ולאיטלקית.^{1, 7, 8}

שוויהshwiyyaמילולית: דבר קטן.

קצת, מעט, ובכפל בהדרגה ולאט לאט^{1, 7, 8}

צורת הקטנה של המילה שיא (דבר), וההפך הגמור של בזאף. משמשת לריכוך בקשה כמו שוויה סוכר בתה, ובכפל שוויה שוויה להרגעת אדם ממהר.

מזיאןmizyan

טוב, יפה, כמו שצריך: נגזרת מן הפועל זיאן (להיות טוב ויפה). לנקבה אומרים מזיאנה ולרבים מזיאנין, והיא משמשת גם כתואר הפועל במשפט תכלם מעא מרתכ מזיאן, דבר יפה אל אשתך.^{1, 7, 8}

דאבאdaba

עכשיו, מיד, ברגע זה: מילה שמייחדת את הערבית המרוקאית כמעט לבדה בתוך העולם הערבי. נאמרת הן לתיאור הווה כמו אנא דאבא משי (אני הולך עכשיו) והן כזירוז קצר לילדים.^{1, 7, 8}

גדדאghedda

מחר: נהגית בעיצור ע׳ין הנשמע כרי״ש צרפתית ובדל״ת דגושה וכפולה, למשל כדאם גדדא (אני עובד מחר). הדל״ת הכפולה מבדילה אותה בהגייה מן המילה גדא שפירושה ארוחת צהריים.^{1, 7, 8}

סמאנהsmana

שבוע: שאולה מן המילה הספרדית semana ונכנסה לערבית של יהודי מרוקו דרך מגורשי ספרד והחכיתייה, לצד מילים כמו בינו (יין) ובוסלאנה (מלט).^{1, 7, 8}

שנוshnuמילולית: איזה דבר הוא.

מה: מילת השאלה הרגילה בדיבור, שנוצרה מהתקצרות הצירוף הערבי איי שיא הוא. עומדת בראש משפט כמו שנו סמיתכ (מה שמך), לצד אחיותיה שחאל (כמה), עלאש (למה) ופין (איפה).^{1, 7, 8}

ואכהwakhkha

בסדר, אוקיי, ובפנים משפט אף על פי ש^{1, 7, 8}

מילת ההסכמה המרוקאית בתשובה להצעה או להבטחה, מן הפועל וכא (לכוון). כשהיא באה בראש פסוקית בתוך משפט, משמעותה מתהפכת לוויתור: למרות ש.

פלוס / פלושflusמילולית: מטבעות קטנים.

כסף: צורת רבים של פלס, מטבע נחושת קטן. בפי יהודי מרוקו נהגתה המילה פלוש בשי״ן, למשל במשפט מא ענדי פלוש (אין לי כסף).^{1, 7, 8}

מענאm'na

המסר הסמוי של פתגם, רמז דק^{1, 7, 8}

ברבים מעאני או מענאת. הצירוף דרב למענא עלא פירושו לזרוק רמז או עקיצה מרומזת לעבר אדם בחדר בלי לנקוב בשמו.

לבאסla basמילולית: אין רע, אין נזק.

מה שלומך, וגם התשובה בסדר ושלום^{1, 7, 8}

קיצור של הצירוף לא באס. אותה מילה עצמה פותחת את השיחה כשאלה לשלום החבר ומשמשת תשובה מרגיעה שהכל כשורה.

סבאח לכירsbah lkhirמילולית: בוקר הטוב.

בוקר טוב: ברכת הבוקר שפותחת סבב שאלות לשלום כל בני הבית. בשעות הערב מתחלפת הברכה למסא אל כיר, ערב טוב.^{1, 7, 8}

מרחבהmarhbaמילולית: המקום רחב לפניך.

ברוך הבא: מן השורש ר-ח-ב המשותף לעברית ולערבית. נאמרת לאורח בפתח הבית, ולרבים אומרים מרחבה בכום, ברוכים הבאים.^{1, 7, 8}

בסלאמהbslamaמילולית: בשלום.

להתראות, צאתך לשלום: מילת הפרידה בסיום ביקור או שיחת טלפון. לצדה רווחת בפרידה גם המילה תהלא, שפירושה שמור על עצמך.^{1, 7, 8}

עפאק'afak

בבקשה: מילת הבקשה היומיומית בערבית המרוקאית הכללית, למשל ואחד לקהווה עפאק (קפה אחד בבקשה), לצד שוקראן (תודה) וסמח לייא (סליחה).^{1, 7, 8}

נאכו באשכ / נעבי באשכnakhu bashkמילולית: אקח את הרע שלך.

בבקשה ממך, אנא ממך: ביטוי הבקשה השגור בפי יהודי מרוקו. במקום לבקש טובה ישירות, המבקש מציע לקחת על עצמו את הצרה או הנזק של השומע.^{1, 7, 8}

תעישt'ishמילולית: שתחיה.

תודה רבה: צורת עתיד של הפועל עאש (חי). בלשון היהודים העדיפו להודות למי שעשה טובה באיחול לחיים ארוכים במקום במילה תודה.^{1, 7, 8}

בסחהbssahaמילולית: בבריאות.

לבריאות, בתיאבון, תתחדש: מורכבת ממילת היחס ב ומן המילה סחה (בריאות). נאמרת למי שיושב לאכול, למי שיצא ממקלחת או למי שלובש בגד חדש והסתפר.^{1, 7, 8}

דארdar

בית, ובהשאלה משפחה ובני הבית: שם עצם בלשון נקבה שצורת הרבים שלו היא דיור או דיורה וצורת ההקטנה שלו היא דוירה, בית קטן. נהגה בקמץ ארוך.^{1, 7, 8}

ימאyimma

אמא: מילה המשותפת לערבית של צפון אפריקה ולשפות הברבריות. כינוי הקניין נצמד אליה ישירות כמו ימאכ (אמך), למשל במשפט משאת ימא לסוק, אמא הלכה לשוק.^{1, 7, 8}

ראג׳לrajel

גבר, בעל: ברבים רג׳אל או רוג׳אלה. התנועה הארוכה שאחרי הרי״ש מבדילה אותו מן המילה רג׳ל בתנועה קצרה, שפירושה רגל.^{1, 7, 8}

מראmra

אישה, רעיה: צורה מקוצרת של המילה הערבית אמראה, הנהגית בהברה אחת עם שווא תחת המ״ם. בצירוף שייכות חוזרת האות תי״ו: מרתי (אשתי) ומרתכ (אשתך).^{1, 7, 8}

ולדwald

ילד, בן, וברבים ולאד (ילדים): מן השורש השמי ו-ל-ד. ולדי פירושו בני, והרבים ולאד מציין הן את ילדי המשפחה והן ילדים בכלל.^{1, 7, 8}

בנתbint

בת, ילדה, נערה: בנתי היא בתי וברבים אומרים בנאת. לצדן קיימות שתי צורות הקטנה של חיבה לילדה קטנה: בנייה ובנותה.^{1, 7, 8}

ג׳דjedd

סבא, אב קדמון: ג׳די הוא סבי, וצורת הרבים ג׳דוד מציינת את אבות המשפחה והדורות הקודמים. בניבים הדרומיים של מרוקו נקראת הסבתא ג׳דה.^{1, 7, 8}

חנהhanna

סבתא: המילה הרווחת לסבתא בניבים העירוניים ובצפון מרוקו, ובחיבה חנינה. אף שהיא נכתבת בערבית כמו צמח החינה של טקס החינה המרוקאי, מדובר בשתי מילים נפרדות.^{1, 7, 8}

לאלהlalla

גברת, תואר כבוד לאישה ולסבתא: מילה ממקור ברברי הבאה לפני שמה הפרטי של אישה כאות כבוד. אין לבלבל בינה לבין המילה ללה שבברכות, שהיא צורת ההגייה של אללה.^{1, 7, 8}

ערוסה'rusa

כלה: החתן נקרא עריס, וברבים עראיס (כלות) וערסאן (חתנים). ביידוע נצמדת האות ל לראש המילה ואומרים לערוסה ולעריס.^{1, 7, 8}

כנבגיקkanbghikמילולית: אני רוצה אותך.

אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך^{1, 7, 8}

בנויה מתחילית ההווה כ, הפועל נבגי (אני רוצה או אוהב) וכינוי המושא כ (אותך), ומשמשת באותה צורה בדיוק בפי גבר ובפי אישה.

כפרהkapparaמילולית: אהיה כפרתך.

מילת חיבה ואהבה עזה: מילה עברית מלשון המשנה שהפכה בפי אמהות בצפון אפריקה לביטוי של מסירות מוחלטת לילד, מתוך נכונות לקחת על עצמן כל גזירה רעה במקומו.^{1, 7, 8}

גזאל / גזאלהghzalמילולית: צבי, איילה.

יפה, נאה, חינני: דימוי יופי המוכר גם משיר השירים. על גבר או ילד אומרים גזאל, על אישה או ילדה גזאלה, וברבים גזאלין.^{1, 7, 8}

אתאיatay

תה, ובייחוד תה ירוק עם נענע^{1, 7, 8}

הגיע למרוקו במאה השמונה עשרה עם סוחרים בריטים והולנדים דרך נמל אסוירה. מוגש לאורחים בבישום נענאע (נענע) בלפחות שלוש כוסות.

בראדberrad

קומקום התה המרוקאי: ברבים בראריד. כלי מתכת בעל זרבובית ארוכה ומעוקלת שבו מרתיחים את התה ומוזגים אותו לכוסות הזכוכית מגובה.^{1, 7, 8}

כובזkhubz

לחם: שם עצם קיבוצי ללחם האפוי, לצד כובזה (כיכר לחם אחת) וכובזאת (כיכרות). מאותו שורש נגזר הפועל המרוקאי כבז, אפה.^{1, 7, 8}

חותhut

דגים: שם קיבוצי לדגים בכלל, בעוד דג אחד נקרא חותה וכמה דגים נקראים חותאת. בצורה המיודעת אומרים לחות, הדגים.^{1, 7, 8}

פטורfturמילולית: שבירת צום הלילה.

ארוחת בוקר: מן השורש פ-ט-ר. משלים את שלוש ארוחות היום במרוקאית לצד גדא (ארוחת צהריים) ועשא (ארוחת ערב).^{1, 7, 8}

כולkul

אכול (בציווי): הזמנה קצרה וישירה לאכול ליד השולחן. לגבר אומרים כול, לאישה כולי, ולאורחים רבים סביב השולחן כולו.^{1, 7, 8}

בניןbnin

טעים, מתובל היטב: לנקבה בנינה, לרבים בנינין או בנאן, ובדרגת היתרון אבנן (טעים יותר). נאמר כמחמאה למבשלת, לרוב בצירוף בנין בזאף.^{1, 7, 8}

ראס אל חנותras el hanutמילולית: ראש החנות.

תערובת תבלינים מרוקאית: השם מרמז על מיטב התבלינים שבראש חנותו של המוכר. התערובת כוללת למעלה מתריסר תבלינים קלויים וטחונים ובהם הל, כמון, ציפורן, קינמון, אגוז מוסקט וכורכום.^{1, 7, 8}

קסקאסkeskas

סיר אידוי דו קומתי לקוסקוס: נקרא גם טנג׳רת כסכסו, וברבים קסקאסאת. בחלק התחתון מתבשל המרק ובחלק העליון המחורר מתאדים גרגרי הסולת.^{1, 7, 8}

מאעוןma'un

כלי בית, כלי מטבח: צורת הרבים מואעין (וביידוע למואעין) היא המילה הקבועה בבית לכלים הממתינים לשטיפה בכיור אחרי הארוחה.^{1, 7, 8}

סחנהskhinaמילולית: חמה.

החמין המרוקאי של שבת: מן השורש הערבי ס-ח-ן שפירושו לחמם, ומכאן שמו של תבשיל השבת המתבשל בחום איטי מערב שבת ועד סעודת הצהריים.^{1, 7, 8}

פרחאןferhan

שמח, עליז: בנוי במשקל קטלאן, עם לנקבה פרחאנה ולרבים פרחאנין. מן השורש הערבי פ-ר-ח המציין שמחה.^{1, 7, 8}

זויןzwin

יפה, נאה: לנקבה זוינה ולרבים זוינין. נאמר על פנים נאות, על בגד חגיגי או על בית מסודר, כנרדף למילים גזאל וג׳מיל.^{1, 7, 8}

זעפאןza'fan

כועס, נסער, מוטרד: לנקבה זעפאנה ולרבים זעפאנין. גזור מן השורש ז-ע-ף המשותף לעברית ולערבית, לצד מילים קרובות כמו גדבאן (כועס) ומעצב (עצבני).^{1, 7, 8}

מסמוםmsmumמילולית: מורעל, ספוג סם.

עצבני, חמום מוח: מתועד במילון של מרכוס חנונה כמילה הציורית של יהודי קזבלנקה לאדם שהכעס בוער בו כאילו בלע רעל.^{1, 7, 8}

מסכיןmiskin

מסכן, מעורר חמלה, וגם עני: לנקבה מסכינה וברבים מסכינין או מסאכן. נאמר בטון של השתתפות בצער, למשל מסכין ראה מריד (המסכן חולה), ולא כעלבון.^{1, 7, 8}

מזלוטmezlot

עני, תפרן, חסר פרוטה: לנקבה מזלוטה ולרבים מזלוטין. אף שהמילה נשמעת דומה למילה העברית מזל, מקורה בשפות הברבריות של מרוקו.^{1, 7, 8}

מכלךmkallakh

טיפש, אטום, קשה הבנה: לנקבה מכלכה ולרבים מכלכין. צורת בינוני סביל של הפועל כללך, שנאמרת על מי שאינו קולט דבר פשוט, למשל מא שפת שי ואחד מכלך בחאלו (לא ראיתי טיפש כמוהו).^{1, 7, 8}

חשומהhshuma

בושה, ובעקיצה איזו בושה או לא יפה^{1, 7, 8}

מילת מפתח בחינוך המרוקאי המגדירה התנהגות שפוגעת בכבוד המשפחה בעיני השכנים והסביבה.

בהימהbhimaמילולית: בהמת משא.

אדם גס רוח או טיפש: ברבים בהאים, במשקל קטילה. משמשת נזיפה במי שנוהג בגסות או בחוסר מחשבה, בדומה למקבילתה העברית.^{1, 7, 8}

חמארhmarמילולית: חמור.

טיפש, אידיוט: לנקבה חמארה וברבים חמיר. באותו כתיב בדיוק קיים במרוקאית גם הפועל חמאר שפירושו להאדים או להסמיק, וההקשר מבדיל ביניהם.^{1, 7, 8}

חלוףhallouf

חזיר: לנקבה חלופה וברבים חלאלף. המילה חדרה מן הערבית המרוקאית גם אל החכיתייה, הספרדית היהודית של צפון מרוקו, בצורה חאלופו.^{1, 7, 8}

סיר תקוודsir tqawwad

לך מכאן, הסתלק (בקללה גסה): צירוף גירוש חריף הבנוי מציווי הפועל ללכת (סיר, לאישה סירי, לרבים סירו) וממילה הנגזרת מן השורש ק-ו-ד. בדיבור רגיל אומרים סיר בלבד.^{1, 7, 8}

מברוךmabrukמילולית: מבורך מן האל.

מזל טוב, בשעה טובה: בינוני סביל במשקל מפעול מן השורש ב-ר-כ. נאמר בחתונות, בלידות ובכניסה לבית חדש, לרוב בראש רצף של איחולים לכל בני המשפחה.^{1, 7, 8}

תבארכאללהtbarkallahמילולית: יתברך האל.

בלי עין הרע, ברוך השם: נאמרת ברגע שרואים תינוק, ילד שגדל או הצלחה, כדי לייחס את הברכה לאל ולא לעורר קנאה ועין הרע.^{1, 7, 8}

ללה יסתרllah ystrמילולית: שהאל יכסה ויסתיר.

השם ישמור, שלא נדע: מן השורש ס-ת-ר המשותף לעברית ולערבית. נאמרת כששומעים בשורה רעה, ומאותו שורש באה גם ברכת התודה ללה יסתרכ, שהאל יגונן עליך.^{1, 7, 8}

וויליwiliמילולית: הצרה שלי.

אוי לי, אוי ואבוי: בנויה מן המילה ויל (צרה, אוי) וכינוי השייכות י. נאמרת בבהלה או בצער, ובכפל ווילי ווילי גם בתדהמה משעשעת למשמע רכילות מפתיעה.^{1, 7, 8}

חמסהkhamsaמילולית: חמש.

קמע שמירה וקריאת הגנה מפני עין הרע^{1, 7, 8}

מול חשש מקנאה אומרים חמסה עליק או חמסה פי עינק. כדי שהשומע בשיחה רגילה לא יחשוב שחושדים בו בעין הרע, נמנעו מלבטא את המספר חמש ואמרו במקומו אידק, ידך.

תרבחו ותסעדוtarbhu u ts'adu

תרוויחו ותצליחו, ולפי פירוש שני תרווחו ותיתנו סעד^{1, 7, 8}

ברכת האירוח של ליל המימונה במוצאי פסח, הנאמרת בלשון רבים למשפחות הנכנסות אל השולחן הערוך.

זיארהziyaraמילולית: ביקור.

עלייה לקבר צדיק והילולה, וגם התרומה בתיבת הצדיק^{1, 7, 8}

מן השורש הערבי ז-ו-ר (לבקר). בפי יהודי מרוקו מציינת המילה הן את המסע להשתטחות על קברי צדיקים ביום ההילולה והן את המעות שמניחים בתיבת הצדקה במקום.

מילאmila

ברית מילה: שאילה ישירה מן העברית לתוך המרוקאית היהודית, שממנה יצרו הדוברים גם פועל בנטייה מקומית: מייל, שפירושו מל או ערך ברית.^{1, 7, 8}

ינעל דין באבקyn'al din babakמילולית: תקולל דת אביך.

קללה חריפה המכוונת אל אבי המקולל^{1, 7, 8}

בנויה מן הפועל המרוקאי נעל, שנוצר בשיכול עיצורים מן הפועל הערבי לען (לקלל), בצירוף המילים דין (דת) ובאבק (אביך).

לעארבייא דיאלנאlaarbiya dyalnaמילולית: הערבית שלנו.

השם שבו קראו יהודי מרוקו לשפתם^{1, 3}

מתועד אצל מרכוס חנונה לצד השם לעארבייא דליהוד, הערבית של היהודים, כדי להבדיל את ניב המלאח מן הערבית של השכנים המוסלמים.

תנפעו גיר לעססאtenfa'u ghir l'assaמילולית: תועיל לו רק השגחה (ובשמיעה ראשונה: יועיל לו רק מקל).

משחק מילים על ילד שובב הזקוק להשגחה אוהבת^{1, 3}

חנונה מסביר שזר השומע את המשפט בטוח שמדובר בלעסא (המקל, מכות), אך בהכפלת האות סמ״ך הכוונה ללעססא, שמירה והשגחה שהילד לא ייפול.

דאר לאוראחיםdar l'orahimמילולית: בית האורחים.

הכנסת אורחים בקהילת מרקש: מתועד אצל יעקב בהט: המילה הערבית דאר (בית) מתחברת אל המילה העברית אורחים המקבלת את תווית היידוע הערבית ל.⁴

לכביר דדייניםl'kbir d'dayanimמילולית: הגדול של הדיינים.

אב בית הדין בלשון פשוטי העם⁴

בעוד תלמידי החכמים במרוקו אמרו אב בית דין בעברית, פשוטי העם חיברו את שם התואר הערבי לכביר עם מילת השייכות ד והמילה העברית דיינים.

לפלוס די תשעה באבl'flus di Tisha b'Avמילולית: הכסף של תשעה באב.

דמי כיס שנתנו לילדים בפס ובמקנס⁴

מתועד אצל יעקב בהט: בקהילות פס ומקנס נהגו לתת לילדים מעות בפורים ובתשעה באב, והילדים קראו עטיני פורים, עטיני תסעה (תן לי מעות פורים ותשעה באב).

כאן מזלהום טאייחkan mazalhum tayehמילולית: היה מזלם נופל.

מזלם היה רע, שעתם הייתה דחוקה⁴

צירוף המתועד אצל יעקב בהט שבו המילה העברית מזל מקבלת סיומת שייכות ערבית ברבים (הום, שלהם) ונשוא ערבי (טאייח, נופל).

דארוסdarusמילולית: דרוש.

דרשה של תלמיד חכם בבית הכנסת⁵

מתועד אצל פרופ' משה בר אשר בקהילות תפילאלת ומרוקו: המילה העברית דרוש נהגתה בקמץ תחת הדל״ת ובסמ״ך במקום שי״ן.