מילים במרוקאית שרק מי שגדל בבית מרוקאי מבין

רוביק רוזנטל סיכם את הערבית של יהודי מרוקו במשפט אחד: 'המרוקאים פשוט אינם אוהבים תנועות'². מרקוס חנונה מביא את ההוכחות. שְמְש היא שמש, דְמְם הוא דם, מְלְח הוא מלח, ושְלְלְל, לשטוף, הן שלוש למ״ד בלי תנועה אחת ביניהן¹. רוזנטל מוסיף את סְמְמְס, להשתזף.

ומי שגדל בבית מרוקאי כבר מדבר קצת מרוקאית, גם אם אף פעם לא למד אותה. כאן מילים במרוקאית ופירושן: המילים ששומעים בבית, ומילים שעברו בין העברית למרוקאית בשני הכיוונים. פתגמים, קללות ומשפטים של אמא קיבלו עמודים משלהם, וכך גם המילים בתימנית.

לערבית של יהודי מרוקו אין צורה אחת. חנונה מונה בה יותר משלושה עשר ניבים, והדוברים עצמם קראו לה לְעָארְבִּייָה דְלִיהוּד, הערבית של היהודים, כדי להבדיל אותה מהערבית של השכנים המוסלמים¹. הם כתבו אותה באותיות עבריות⁷.

מילים של כל יום

כן הוא אִיָּה, ושום דבר הוא וָאלוּ, ומי שאומר מָאשִי מוּשְכִּיל אומר שאין בעיה^{5, 13}.

המילים של אמא

המילים האלה חוזרות במשפטים של אמא מרוקאית, וכאן רק הפירוש שלהן בקיצור:

• לבאס, מה שלומך, וגם התשובה שהכול בסדר
• בזאף, הרבה, מאוד
• שוויה, קצת
• מזיאן, טוב, כמו שצריך
• גזאל, צבי, ולאישה גזאלה, יפה
• עפאק, בבקשה
• בסלאמה, לך בשלום, ויש שכותבים בשלאמה
• מסמום, עצבני
• כול, אכול
• חשומה, בושה
• בסחא, לבריאות
• תעיש, תודה, ומילולית שתחיה
• מסכין, מסכן, ובעברית של בית מרוקאי אדם טוב ונוח

טעים, יפה, שמח, כועס

במשפחה ובבית

אמא היא יְמָּא¹⁸. לסבתא קוראים חנה, מילה שבאה מהברברית, ואומרים אותה בצפון ובניבים של הג׳בל, ובדרום אומרים ג׳דה^{6, 30}. יש בתים שבהם סבתא היא לאלה, גם היא מילה ברברית, ופירושה גם גברת⁶. סבא, וגם אב קדמון, הוא ג׳ד¹⁹. ילד או בן הוא ולד, וילדים הם ולאד²⁰. ובכל משפחה זה נשמע קצת אחרת, בעיקר במילות החיבה.

ועוד ארבע מהמטבח: אתאי הוא תה, בראד הוא הקומקום של התה, קסקאס הוא הסיר של הקוסקוס ופטור היא ארוחת הבוקר.

פלוס או פלוש

אותה מילה נכתבת לפעמים בשלוש צורות, ולזה יש סיבה. החוקר שמעון לוי חילק את הניבים של יהודי מרוקו לשלוש קבוצות לפי איך שאומרים ק. בפאס, בצפרו, במקנס, ברבאט ובסאלה היא נבלעת ונשמעת כמו א. במרקש, באסווירה, בספי, באל ג׳דידה ובאזמור היא ק עמוקה מהגרון. ובדבדו, בתאפילאלת ובעמק הדרעה היא כּ. יהודים גם נטו להגיד ש במקום ס, וז׳ במקום ז⁷.

כשמישהו עשה שטות

חמאר הוא חמור, וגם טיפש, והוא קרוב למילה העברית מאותו שורש¹. בקללות במרוקאית הוא מופיע ליד חשומה, אבל לטיפשות יש במרוקאית עוד הרבה מילים.

עברית בתוך המרוקאית

המילים העבריות שבערבית של יהודי מרוקו עברו דרך הפה המרוקאי. חנונה מסביר שאין בה צירה ואין סגול, ולכן דֶּרֶךְ נהיה דִירִיך, עוֹלָם נהיה עוּלָאם וכֹּהֵן נהיה כּוּהִין¹.

רוזנטל מוסיף את דְמְיוּן, שנשאר דמיון, את אַזְכָּארָא, אזכרה, ואת אוּרִיאָח, אורח². ויש מילים שנראות כמו עברית מסיבה אחרת. חנונה מביא זוגות כמו דְהְבּ וזהב, תְלָאתָא ושלוש, תוּמָא ושום, זִית וזית, ומסביר שהן בנות משפחה מאותו שורש שמי, בלי ודאות שאחת לקחה מהשנייה¹. אחת מהן, דְבְּע, צבוע, תחזור עוד מעט.

ספרדית, צרפתית וברברית

חנונה כותב שהדקדוק של המרוקאית נותן לה לקחת מילים כמעט מכל שפה¹. מספרדית באו בִּינוּ, יין, ובּוּסְלָאנָא, מלט. סוֹלְדִי, משכורת ומטבעות, באה מהאיטלקית, וסְטִילוּ, עט, מהלטינית או מהצרפתית¹. סמאנה, שבוע, באה מספרדית או אולי מצרפתית, ובוויקיפדיה האנגלית השאלה נשארת פתוחה⁶. מהצרפתית באו טוֹנוֹבִּיל, מכונית, ופוֹרְשִיטָה, מזלג, ומהברברית מוש, חתול, סָרוּת, מפתח, ומזלוט, עני⁶. סיבוני מצא שעל טונוביל בנויה קללה שעוד אומרים בישראל, שתדרוס אותך מכונית³.

מרוקאית בתוך העברית

רוזנטל כותב שכפרה וחנון הן מהמילים המרוקאיות שנכנסו לעברית של כולם². החנון היה במרוקו הילד עם הנזלת, ויש עוד מילים שאומרים בכל מקום בארץ, ורוב האנשים לא יודעים שהן באו ממרוקו.

ובאזור באר שבע, כותב רוזנטל, יש שאומרים טוֹנה במקום טוּנה, כי בפה מרוקאי השורוק נהיה חולם².

איך אומרים במרוקאית

אני אוהב אותך הוא כנבגיק, ובוקר טוב הוא סבאח לכיר. ומה שלומך? לבאס, ואפשר גם כיף דאיר לגבר וכיף דאירה לאישה⁵.

על איך אומרים תודה ובבקשה יש שתי תשובות. חנונה כותב: 'במרוקאית אין מילים בודדות להבעת תודה או בקשה'¹. מודים בברכה, תעיש, שתחיה, ומבקשים בנאכו באשכ, אקח עליי את הרע שלך. בשיחונים של היום יש שוקראן, ושוקראן בזאף לתודה רבה, ועפאק לבקשה^{5, 6}. נראה לנו ששניהם צודקים, כי חנונה מתאר את הערבית של היהודים כמו שהוא הכיר אותה, והשיחונים מתארים את הערבית של מרוקו היום.

ומאיפה כל זה? מרקוס חנונה נולד במרוקו, וב2010 גר באשדוד. המילון שלו בנוי בעיקר על הניב של קזבלנקה, כמו שדיברו אותו במלאח ובמעברות בשנות החמישים והשישים, ובכרך הראשון יש 784 עמודים⁴. כשיוסי וייס מכיכר השבת כתב עליו בשנת 2010, חנונה אמר לו: 'זהו רק כרך ראשון'⁴.