קללות בלאדינו עם פירוש: מה אמרו בסלוניקי ובאיסטנבול, בחיבה וברצינות

פּוֹסְטֵמָהpostemaמילולית: מורסה.

בלאדינו, לפי נחמה, גם צער שלא נרפא, והעצבים שגורם קרוב משפחה שאין לו תקנה. רוזנטל כותב שבעברית היא נעשתה תערובת של שוטה ורשע, ושהיום מדביקים אותה בעיקר לנשים. במילוג היא טיפשה, ובוויקימילון אישה מעצבנת או טיפשה.^{1, 4, 6, 10}

בלאדינו זו קללה של ממש, ואמרו אותה ברצינות ועל כל אחד. 'פוסטמה קי לי קידי', שהפוסטמה תישאר אצלו, פירושה אצל נחמה שיתייסר לנצח מקנאה בי. 'אימפוסטמאדו קי לו ביאה' היא שאראה אותו אכול מרוב רוגז. בעברית המילה גסה ומכוונת לנשים.

דֶה מִי קוּלוֹde mi kuloמילולית: מהישבן שלי.

גרוע, לא שווה כלום. רוזנטל מסביר שחייל דמיקולו הוא חייל שלא שווה הרבה, ובעברית זו כבר מילה אחת.^{4, 7, 1, 21}

עלבון גס. בלאדינו עצמה יש תמונה קרובה: 'קולו די פיפינו', הקצה המר של המלפפון, כלומר סכום עלוב, ומי שעובד בשביל קולו די פיפינו עובד בשביל פרוטות.

צ׳אפאצ׳ול, צ׳פצ׳ולהchapachulמילולית: מרושל.

במילון של כהן צ׳אפאצ׳ול הוא מי שמתלבש מרושל ומוזנח. רוזנטל מונה את צ׳פצ׳ולה בין המילים שהלאדינו נתנה לעברית, וכותב: 'פוסטמה היא החברה של צ׳פצ׳ולה, העלמה המרושלת'.^{2, 4, 8}

בעברית גם עלבון וגם חיבה. ויקימילון מביא את צ׳פצ׳ולה כסלנג ירושלמי ישן לנערה מוזנחת, שאמרו גם כמילת חיבה.

קָלָבָסָהkalavasaמילולית: דלעת.

ראש ריק. נחמה מביא את 'קלבסה בזיה', דלעת ריקה, שהיא גם דלעת שהתייבשה מבפנים וגם אדם בלי שכל בראש. בעברית קלבסה וראש קלבסה הם טיפש, כך במילוג.^{1, 12, 11, 9}

עלבון קל. בקוולר מביאים אמרה על מי שלא מבין כלום: 'נו סאבי אפארטאר לה קלבסה די לה בירינג׳ינה', הוא לא יודע להבדיל בין הקלבסה לחציל. בעברית יש גם ג׳ינג׳י קלבסה.

בּוֹבוֹ, בּוֹבָהbovo, bovaמילולית: טיפש, טיפשה.

בובו הוא תמים או שוטה. נחמה בונה ממנו מדרגות: 'בובו פאטינטאדו', טיפש עם תעודה, ו'בובו דיל דיו', טיפש כמו שאלוהים ברא אותו מבטן אמו.^{1, 2, 17}

בחיבה, במשפחה, לילד או לבן זוג שפספס משהו. באיסטנבול, לפי כהן, אמרו על מישהו 'איס בואינו אי בובו', הוא טוב וטיפש, וזה פסק הדין הרך.

חֲמוֹרjamor, hamorמילולית: חמור.

טיפש. זו המילה העברית, והיא חיה בלאדינו ליד אזנו, החמור הספרדי. נחמה קורא ל'חמור!' כינוי בלי רוע, למי שטעה מתוך תמימות או מתוך אמון. אצלו יש גם 'חמור קון אלבארדה', חמור עם אוכף.^{1, 2}

בחיבה. במילון של כהן יש גם חמוריקו, החמור הקטן של הבית, שמדברים עליו באהבה.

אַזְנוֹaznoמילולית: חמור.

טיפש. באיסטנבול אמרו 'אזנו ביסטידו', חמור לבוש, על אדם טיפש, ו'אזנו די נאטורה קי נו אינטיינדי סו איסקריטורה', חמור מלידה שלא מבין את הכתב של עצמו. כהן כותב שהאמרה השנייה באה מצרפתית, וגם בקנטוניקו היא מופיעה.^{2, 18, 12}

בחיבה, ולפעמים כעלבון של ממש.

עונים: 'קואנדו טי יאמאן אזנו, מירה סי טייניס קולה', כשקוראים לך חמור, תבדוק אם יש לך זנב. את התשובה הזאת מביאים בקוולר מהרצאה של שרה ארואסטה.

לוֹנְסוֹ, לוֹנְסוֹןlonso, lonsonמילולית: דוב.

גולם מגושם וטיפש. אצל נחמה 'קי באילי איל לונסו', שהדוב ירקוד, אומרים למגושם שמשוויץ, כדי שימשיך וכולם יצחקו עליו.^{1, 15, 2}

תלוי בבית. אצל צאצאי הספרדים מהאימפריה העות׳מאנית שחיים היום בצפון אמריקה זה עלבון חזק, כך בלקסיקון של פרויקט השפות היהודיות. כהן כותב שבלונסון יש גם קצת חיבה, כמו כשנוזפים בצעיר על שטות שעשה.

סוּלוּ בַּאמְיָהsulu bamyaמילולית: במיה מימית.

מי שאינו רציני, שלמילים שלו אין משקל. שתי המילים טורקיות.^{2, 12}

בחיבה. באיסטנבול אמרו 'איס סולו באמיה', הוא במיה מימית, ובקוולר קוראים לזה קללה מצחיקה וקולעת.

אַקְסִי בַּאשִׁיaksi bashiמילולית: הראש של הרגזנים.

הרגזן של המשפחה, מי שתמיד נגד. כהן מתרגם את המילה הטורקית אקסי לכועס ורגזן, ונחמה למי שהולך נגד.^{13, 14, 2, 1}

בחיבה. פרנסס ג׳ונסון כתבה באתר היי עלמה ב־2019 מי זה בדרך כלל: 'כנראה דוד'.

קָארָה די תִּיסָה בְּיאָבkara de Tisha beAvמילולית: פרצוף של תשעה באב.

פנים חמוצות ואבלות.^{3, 16}

בחיבה. מלאכי כותב שנשים אמרו את זה על פנים עצובות או על שעה דחוקה. כשרצו לדחות עסקה או לקבוע מועד רע, אמרו 'תיסה ביאב בשעת המעריב'.

אַסִיבִּיבָה טוּס פּוּלְגָאס!Asibiva tus pulgas!מילולית: שיחיו הפרעושים שלך.

ברכה שהיא לעג. כהן כותב שזו משאלה אירונית, כשלא מאמינים למה שהשני אמר הרגע.²

בצחוק, באיסטנבול.

אֵין אֵל פָּלָאדַאר קֵי טֵי קֵידֵיen el paladar ke te kedeמילולית: שזה ייתקע לך בחך.

שתיחנק מהאוכל.¹

בצחוק. נחמה כותב שאומרים את זה הרבה בלי רוע, למי שאוכל משהו טעים או חוזר מסעודה, כאילו מקנאים בו קצת. אותה תמונה ברצינות היא 'אין איל קאני קי טי קידי', שייתקע לך בקנה.

חַרַאם קֵי טֵי סֵי פַאגָהjaram ke te se fagaמילולית: שיהיה לך אסור.

שמה שנהנית ממנו לא יועיל לך. חראם היא מה שאסור.^{1, 2}

בצחוק. לפי נחמה אומרים את זה לא פעם בלי כוונה אמיתית לקלל, במובן של אני מקנא בך על הדבר הטוב הזה. כהן מביא פתגם מאותה מילה: 'די לו חראם נו סי בי חאיירי', ממה שבא באיסור לא רואים טוב.

קְיִינָה קֵי לָה קָאיְגָהkyina ke la kaygaמילולית: שתיפול הצרה.

קללה של ממש: שתבוא עליו צרה. ובכל זאת נחמה כותב שלפעמים אומרים אותה בלי כוונה להזיק, עם קצת הערצה, על מי שמוכשר להפליא, כמו לומר: אוי, השד הפיקח הזה.¹

בשני הכיוונים. 'קיינה נגרה!', צרה שחורה, היא גם קריאה על משהו מדהים.

מַמְזֵר, פִיזוֹ דֵי און מַמְזֵרmamzer, fizo d'un mamzerמילולית: ממזר, בן של ממזר.

עלבון, וגם אדם חכם וערמומי מאוד. המילה עברית.¹

בשני הכיוונים. נחמה מספר שמול מתקן מתוחכם שלא מבינים איך הוא עובד, קוראים בלי שום כוונה להעליב: 'פיזו די און ממזר די פראנקו, קיין פיזו איסטו?', בן ממזר של אירופאי, מי עשה את זה? גם בעברית אומרים ממזר בהערכה, ובקללות בעיראקית יש מילה שעושה אותו דבר, נע׳ל.

אֵינְטֵירָאדוֹ קֵי לוֹ בֵּיאָהenterrado ke lo veyaמילולית: שאראה אותו קבור.

שימות ויקבר.¹

נחמה קורא לזה זעקת זוועה, ואומרים את זה ברצינות, נגד מי שהוציא דיבה או עשה מעשה נבזי. מאותה משפחה: 'מאלוגראדו אי אינקורטאדו קי לו ביאה', שאראה אותו מת צעיר וחתוך לחתיכות. מאלוגראדו לבד, מי שמת לפני זמנו, אומרים גם ברחמים על צעיר שמת.

אַרֵימָאטָאדוֹ קֵי לוֹ בֵּיאָה קוֹן סְיֵיטֵי פָּארֵיס דֵי דְיָאבְלוֹסarrematado ke lo veya kon syete pares de diavlosמילולית: שאראה אותו גמור, עם שבעה זוגות שדים.

שילך לכל השדים.¹

ברצינות, אבל מצחיק. אצל נחמה 'ארימאטאר קון סייטי פאריס די דיאבלו' פירושו לגרש מישהו בקללות.

אֵל דְיוֹ קֵי לוֹ סְיֵיגֵיel Dyo ke lo syegeמילולית: שאלוהים יעוור אותו.

קללה בשם אלוהים.¹

תחת המילה דיו נחמה מונה עוד קללות שאומרים ברצינות: 'איל דיו לו מאטי אי לו מאלוגרי', שאלוהים יהרוג אותו צעיר, ו'איל דיו לו ארנקי דיל מונדו', שאלוהים יעקור אותו מהעולם.

בּוּרָאקָאדוֹ אֵיס פּוֹקוֹburakado es pokoמילולית: מחורר זה מעט.

גם לדקור אותו מצד לצד יהיה עונש קל מדי.¹

ברצינות, בהגזמה.

חַאיִיר קֵי נוֹ בֵּיאָהhayre ke no veya de su vida / jayir ke no se vea ni en este mundo ni en el otroמילולית: שלא יראה טוב.

שלא יראה טוב בחייו, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. חאייר היא טוב, בטורקית ובערבית.^{2, 1}

את זו אומרים ברצינות, והיא הקללה הקשה היחידה שמצאנו גם באיסטנבול וגם בסלוניקי: כהן מביא אותה בנספח האיסטנבולי, ונחמה בנוסח ארוך יותר.

קֵי נוֹ טֵינְגָה פָּארְטֵי נִי אֵין אֵיסְטֵי מוּנְדוֹ נִי אֵין אֵל אוֹטְרוֹke no tenga parte ni en este mundo ni en el otroמילולית: שלא יהיה לו חלק לא בעולם הזה ולא בעולם האחר.

נחמה מסביר: שלא תהיה לו שמחה בחייו, ושבמותו יינעלו בפניו שערי גן עדן.¹

ברצינות. החלק כאן נשמע לנו כמו החלק לעולם הבא שבעברית, אבל זו הערה שלנו ולא של נחמה.

אֵינְחֵירְמֵיסְטֵי!enjermeste! / en jerem i en niduy esteמילולית: בחרם יהיה.

שיהיה בחרם, ארור. הנוסח המלא אצל נחמה הוא 'אין חרם אי אין נידוי איסטי', בחרם ובנידוי יהיה: שהחרם יכה בו, ושירחיקו אותו כמו טומאה.^{1, 5}

ברצינות, אבל גם ביום יום, על דברים: 'אינחירמיסטי און טאל קומיר', לעזאזל אוכל כזה. פסקואל רקואירו מביא במילון שלו את הפועל אינחירימאר, להחרים, ומציין שהוא בא מהמילה העברית חרם.

לִיס דִישוֹ לָאס דִי כִי תָבוֹאlis disho las de ki tavoמילולית: אמר להם את אלה של כי תבוא.

קללה בלי להגיד אותה. בפרשת כי תבוא בספר דברים יש רשימה ארוכה של קללות, והמשפט מצביע עליהן בלי לחזור על אף אחת.^{3, 22, 1}

בעדינות. מלאכי כותב שנשים אמרו את זה כשרצו לקלל, או כשדיברו על קללות. אצל יהודי מרוקו אותה פרשה היא קללה גלויה: 'נראכ בקללות כי תבוא', שאראה אותך בקללות של כי תבוא. ונחמה מביא עוד קללה שמצביעה על התורה, 'אגוראר לאס די קורח', לאחל למישהו את מה שקרה לקורח, שהאדמה בלעה אותו ואת ביתו.

דיזמאזאלאדוdezmazaladoמילולית: בלי מזל.

ביש מזל, כך מלאכי מתרגם. בתוך המילה הספרדית יושב המזל העברי, ופסקואל רקואירו וכהן מציינים את זה במילונים שלהם.^{3, 5, 2, 20}

רחמים יותר מקללה. מלאכי, שכותב אותה דִּיזְמַזַּלְדוֹ, מביא גם 'מזל אלטו', מי שמזלו גבוה, ו'מזל בשו', מי שמזלו שפל. באיסטנבול אמרו, לפי כהן, 'אל דיזמאזאלאדו לי קאי איל בוקאדו', לביש המזל נופל הביס מהפה. גם בקללה העיראקית וקע מזאלם יושב המזל העברי, ובשמחה אומרים בלאדינו מזאל בואינו.

וְכַפְתּוֹרvekaftorמילולית: וכפתור.

נודניק, מי שמציק.³

בעדינות, עם קריצה. מלאכי כותב שאנשים מנומסים אומרים רק וכפתור, ורומזים לפסוק על המנורה, 'וכפתר תחת שני הקנים'. גסי הרוח אומרים פשוט כפתור תחת, ותחת כאן הוא ישבן.

אֲרוֹבָה פִּיתָאס אִי בֵּיזָה מְזוּזוֹתaroba pitas i beza mezuzotמילולית: גונב פיתות ומנשק מזוזות.

צבוע.³

ברצינות, ומצחיק. מלאכי כותב שזקנות אמרו את זה כשרצו לסמן אופי רע של מישהו. ועל מי שנראה מכובד ומעמיד פנים של למדן אמרו בעברית: 'הכרס והזקן, חצי רבן'.

חאראגאןharaganמילולית: עצלן.

עצלן בלאדינו, מי שלא עושה כלום. פסקואל רקואירו וכהן מביאים את המילה שניהם.^{5, 2}

עלבון קל.

קָאלְטָאבָּאן, קֵילֵיפּוּרkaltaban, kelepurמילולית: עצלן, מציאה.

קאלטאבאן הוא עצלן שלא שווה כלום, וקילפור הוא אדם חסר ערך. קילפור באה מהמילה הטורקית למציאה.²

כהן מביא עוד כמה מאותו סוג: מוקוסו, מנוזל, שהוא אפס, ראבאנו, צנון, שהוא טיפש לכל החיים, ופוארו, כרישה, שהוא אידיוט.

לוֹקוֹloko

משוגע.^{19, 2}

באיסטנבול היה צירוף שלם, לפי כהן: 'און לוקו, און בובו אי און שודולה', משוגע אחד, טיפש אחד וחסר ערך אחד.

קוֹפּוֹלוּ קוֹפֵּיקKopollu kopek kopolluמילולית: בן כלב, בן של בן כלב.

עלבון מהטורקית, כמו בן כלב בעברית.²

גס, אבל לא מלוכלך. באיסטנבול, לפי כהן, שמביא לידו גם את הנוסחים הספרדיים, 'איז׳ו די און פירו', בן של כלב, ו'פירו איז׳ו ד׳אוטרו', כלב בן כלב אחר.

אָה קְסִירוֹס אִי פֵּילִידְנוֹמוֹס, אִי פְּיֵידְרָאס לָה בּוֹז!a ksirros i pelidnomos, i pyedras la boz!מילולית: שתתייבש ותכחיל, ושגם תאבד את הקול.

שתי המילים הראשונות יווניות, יבש וכחלחל.¹

מתוך עצבים. נחמה כותב שזו קריאה כלפי מי שמקבל הוראה ועונה 'אה? מה אמרת?'.

בַּר מִינָןbarminanמילולית: מחוץ לנו, בארמית.

שלא יקרה לנו. אומרים את זה כששומעים על אסון של מישהו אחר.^{14, 4}

באתר איספרד מביאים את זה בצמד, 'ליג׳וס אי בר מינן', רחוק, ושלא יקרה לנו. רוזנטל כותב שבר מינן הישראלי, במובן של בחיי, בא ישר מהלאדינו, ומביא דוגמה מהגשש החיוור.

מַאלְדִיסְיוֹן דֵי גְוֵירְפָאנוֹ אִי בִּיבְדָה אַלְקָאנְסָהmaldisyon de gwerfano i bivda alkansaמילולית: קללה של יתום ואלמנה משיגה.

הקללה של יתום ושל אלמנה מתקיימת.¹

כך אצל נחמה, ולידה 'טיניר מאלדיסיון די פאדרי', לשאת על עצמך קללה של אבא.

אַה קְיֵין קְיֵירֵי מָאל אַה מִי גִ'ידְיוֹ!A kyen kyere mal a mi djidyo!מילולית: על מי שרוצה רע ליהודי שלי!.

לחש נגד הרע. נחמה כותב שאומרים אותו כשמזכירים אסונות, או כששומעים מישהו מקלל.¹

זו התשובה היחידה לקללה עצמה שמצאנו במקורות שלנו.