מילים בבוכרית ופירושן, ממילחומו ועד איבי

אוֹשׁosh

תבשיל, ובעצם כל ארוחה.^{1, 3, 5}

רובן שימונוב, שנולד בטשקנט ב־1987, אומר שאצלם כל ארוחה היא אוש, ושבאיראן אותה מילה היא מרק או תבשיל. שלמה מוסיפה שהמטבח נקרא אָשְׁכָאנַה, חדר התבשיל. בלי המילה הזאת קשה להבין את השמות של שני המאכלים הבאים.

אוֹשִׁי פַּלוֹב, אושפלאוoshi plov

האורז עם הבשר והגזר, האושפלאו. בהמכלול הוא נקרא המאכל הלאומי של העם הבוכרי.^{4, 5, 7}

רוזיטה מבשב, שגדלה בברוקלין במשפחה מסמרקנד, מתקנת את מי שאומר פלוב: בבית שלה אומרים אושי פלוב. השלב הראשון, כשמטגנים את הבצל, הבשר והגזר, נקרא טף.

אוֹשִׁי סַבוֹ, אוסבוoshi saboמילולית: התבשיל של מחר.

החמין של שבת, אורז ובשר שמתבשלים כל הלילה, ובהרבה בתים גם פירות יבשים. זה החמין הבוכרי.^{1, 3, 5, 7}

סבו הוא בוקר, ושימונוב אומר שמשתמשים בו גם במובן מחר. הוא מונה את הקיצורים: אושי סבו, אושסבו, ויש שמקצרים עוד ואומרים אוסבו. בהמכלול השם מתורגם אוכל של שבת, אבל שלמה, שימונוב והלקסיקון של האנגלית היהודית מתרגמים כולם התבשיל של מחר, וזה נראה לנו נכון.

תַדֵיגִי, טאדאגימילולית: תחתית הסיר, בפרסית.

האורז השרוף שנדבק לתחתית הסיר של האושי סבו.^{1, 7}

שלמה קוראת לו גולת הכותרת של החמין. לצלחות מגישים קודם מהשכבה העליונה, ואת התדיגי מוסיפים אחר כך.

כַלְתִי סַבָא, חלטה סבו

חמין שמתבשל בתוך שק בד, בסיר של מים רותחים.^{1, 7}

לפי שלמה הוא יוצא פחות שומני, כי השומן צף על המים, והוא מתוק, עם תמרים, צימוקים, שזיפים ומשמשים. בשמיני עצרת, היא כותבת, שני חתני התורה שילמו על סעודה שנקראה חֲתָנִי, ובה הגישו כלתי סבא.

בַּחְשׁbakhsh

אורז ירוק עם עשבי תיבול ובשר.^{5, 4, 8, 7}

הלקסיקון של האנגלית היהודית מביא סיפור אחד על השם: נוסעים שהחליפו בטעות את התיקים שלהם ביקשו זה מזה סליחה, מבכשד, מהפועל בכשידן, לסלוח. זה הסיפור היחיד שמצאנו, ורק שם.

סַמְסָה, גושגיז׳דה

סמסה היא מאפה ממולא בשר, ובהמכלול מופיעים שני השמות.^{7, 5, 4}

על גושגיז׳דה אומרת מבשב שקשה מאוד לבטא אותה.

צֶ'לְפַּךְ, צ׳לפק

עיגול שטוח של בצק מטוגן, בלי מילוי ולא מתוק.^{1, 7}

בסעודת האזכרה, לפי שלמה, אוכלים דג עם צ׳לפך, וטובלים את שניהם באָב סִיר, מי שום. בהמכלול הרוטב לדג המטוגן נקרא אווי סיר, מים עם שום וכוסברה. לשלמה יש השערה שהצ׳לפך נולד לימים שבהם נגמר הלחם, והיא עצמה מציגה אותה כהשערה.

צ׳איכאנהchaikhanaמילולית: בית תה.

המקום שבו יושבים על תה ומדברים.^{3, 5}

שימונוב קרא בשם הזה למפגש הצהריים של המועדון הבוכרי בקווינס קולג׳, ומעיר שהמילה טג׳יקית ופרסית, ולא רק של הבוכרים.

דרויטון, חורטון, גירטוןdroiton, hureton, gireton

דרויטון היא תיכנסו, חורטון תאכלו, וגירטון תיקחו.^{4, 5}

רוזיטה מבשב אומרת שאמא שלה, בעלת בית אמיתית, אומרת אותן ליד השולחן כל הזמן. היא עצמה מקצרת: גיר, גיר.

בַּסbas

די, מספיק, וגם אבל.³

כשמוזגים לך תה וכבר מספיק לך, אומרים בס, בס. שימונוב חשב שזו מילה רוסית, עד שחברים שאינם בוכרים שאלו אותו מה הוא אומר.

רַחְמַת, רַכְמַתrahmatמילולית: רחמים.

תודה.^{1, 6}

שלמה כותבת שהמילה פירושה גם רחמים וגם תודה, ושרבים אומרים אותה עם כ. במילון של גולקרוב היא תודה.

אָנַה

אמא, המילה שבה ילד קורא לה.^{1, 6}

שלמה מונה לצדה את אָצַ'ה, מָאדַר ונַנַה. ואמא ואבא שלי, בדיבור, הם אָצִ'ים דְדִים.

דַדַה

אבא, כשילד קורא לו.¹

המילה השנייה לאבא, פַדַר, היא זו שמופיעה במילונים.

בּוֹבּוֹ, בִּיבִיbobo, bibi

סבא וסבתא. במילון בובו הוא גם אבא.^{6, 1}

אצל שלמה הסבא נכתב בָאבָּא, והוא הגיבור של שיר חתונה מצחיק. הוא מציע לנכדה עגילים, שעון ומכונת תפירה, וכל פעם היא עונה שהלב כואב לה. רק כשהוא מציע לה חתן, הכאב עובר.

אַכַּה, אַפַּהaka, apa

תואר כבוד לאח הבכור ולאחות הבכורה.^{1, 6}

בוויקימילון, לפי המילון של קימיאגרוב, שתיהן כנראה מהאוזבקית.

כָאלַה

דודה, אחות של אמא.¹

בשיר חתונה ששלמה מביאה, הדודה יוצאת עטופה בצ׳אדיר למצוא כלה לאחיין, ומשווה את עצמה לחייל שמוכן להקריב את חייו. האחיין עונה שהוא רוצה לראות את הבחורה בעצמו, ופונה אליה גָ'אן כָאלַה, דודה נשמה.

כֵּלִין, כֵּלִינְצַ'הkelin

כלה, וגם אשת הבן. כלינצ׳ה היא כלה צעירה.^{6, 1, 5}

גם עליה יש שיר חתונה מצחיק, לצד השירים על מודרשו, אמא של הבעל, ועל בובו. שרים אותם בחתונה ובטקס מריטת הגבות של הכלה, הקוש צ׳ינון, כמה ימים לפני החתונה.

ג׳וֹנַםjonamמילולית: הנשמה שלי.

ג׳ונם היא נשמה שלי, יקירה שלי.^{5, 4, 1, 6}

רוזיטה מבשב מספרת שאמא שלה קוראת לה ככה, וגם כותבת לה ככה בהודעות. אותה מילה יש גם במילים בפרסית.

מנטונחס נבינםmantunachs nevinamמילולית: אתה מוצא חן בעיניי.

אני אוהב אותך.^{4, 5}

מבשב מספרת שבערב משפחתי בן דוד גילה לכולם מה המשפט אומר מילה במילה, וכולם צחקו שאין פה מקום לאהבה. היא גם אומרת שבבוכרית אין מילה לאהבה. זה מה שהיא אומרת, ולא מצאנו מילון שבדק את זה.

אוֹסוּרosurמילולית: אסור.

אני נשבע.²

בָּרוֹכוֹ, מַלוֹכוֹbarokho, malokhoמילולית: ברכה, מלאכה.

רווח ותועלת. ברוכו היא גם ברכה במובן הרגיל, ומלוכו היא רווח ויבול.²

גַאוֹוֹ, בֵּגַאוֹוֹgaovo, begaavoמילולית: גאווה.

יהיר ושחצן. עם הקידומת הפרסית בה, שפירושה בלי, בגאוו הוא מי שאינו יהיר.²

באותה דרך בנויה במזול, חסר מזל.

בֶּנוֹדוֹםbenodomמילולית: בן אדם.

אדם שמתנהג יפה ומתחשב באחרים.²

טולמס משווה לאותה מילה בלאדינו.

עָשׂוֹרוֹ'asoroמילולית: עשרה.

מניין לתפילה.²

יוּשְׁבוֹyüshvoמילולית: ישיבה.

סעודת האזכרה.^{2, 5}

טולמס כותבת שזו הסעודה שאחרי הלוויה, והלקסיקון של האנגלית היהודית כותב שזה יום השנה לפטירה.

כַּנֵסוֹ, כניסאkaneso, kenisa

בית הכנסת.^{2, 3, 6, 5}

שימונוב גדל עם כניסא. טולמס מביאה את המילה מהארמית, והוא מביא אותה מהפרסית, שקיבלה אותה מהערבית. שתי הדרכים מגיעות לאותו שורש של כנסת.

מִילוֹmilo

ברית מילה.^{2, 6}

לידה עוד מילים עבריות: מיסווֹ, מוּהֵל וסַנְדוֹק.

סִימוֹן טוּב, מַזוֹל טוּבsimon tüv, mazol tüv

ברכה ללידה. לפי טולמס, על לידת בן אומרים סימון טוב, ועל לידת בת מזול טוב.²

דִיבּוּרְלוּdiburlüמילולית: דיבור לא.

אל תגיד כלום.²

המילה שייכת לשפה הסודית שטולמס מתארת, מילים עבריות שאמרו כשטג׳יקים מוסלמים עמדו ליד. גם המספרים נאמרו אז בעברית, אחות, שינם, שלושו, ארבועו, חמישו, שישו, ומי שנעלם עשה נישב שודן, מהשורש נשב. את המספרים הרגילים בבוכרית לא מצאנו במקורות שלנו.

צ׳טויי? נח׳תי.chtoyi? nachthi.

מה שלומך? הכול טוב.^{4, 5}

ככה שואלים ועונים, לפי רוזיטה מבשב.

חוֹדוֹהַדkhodohad

אם ירצה השם.³

שימונוב מסביר שזה הביטוי הפרסי אגר חודא בחואהד, בגרסה בלועה.

כַי

טוב, בסדר, נו. אומרים אותה גם כדי לפתוח נושא או לסגור אותו.¹

שלמה מנחשת שהיא באה מהמילה הערבית ח׳יר, ואומרת שזה ניחוש.

בַּא בֶהְתַר, יַךּ גַם כַּמְתַרמילולית: עוד יותר טוב, דאגה אחת פחות.

משפט של הקלה, כשמשהו הסתדר, לפי שלמה.¹

זַבָאנִי שִירִיןמילולית: לשון מתוקה.

דיבור נעים, במילים טובות ורכות. ובחיוך, גם מי שמשבש את ההגייה.¹

שלמה מביאה בדיחת שידוכים על שלוש אחיות עם לשון מתוקה מאוד, שקיבלו הוראה לשתוק כשהשדכנית באה. זבוב נוחת על הענבים והבכורה צועקת עליו. השנייה נוזפת בה שאמא ואבא אמרו לא לדבר, והשלישית אומרת: ברוך השם, כולכן דיברתן, אני לא דיברתי.

בַּלַנְדמילולית: גבוה.

גבוה, ובהקשרים מסוימים גם מכובד.¹

בבדיחה אחרת ששלמה מביאה, מחזר תמים מקבל עצה לשבת במקום גבוה ולדבר על דברים גבוהים. הוא מטפס על תנור החימר בחצר ושואל אם השמש גדולה מהירח.

קוּרְפַּצַ'ה

מזרן דק לישיבה ולשכיבה.¹

לפי שלמה המילה באה מקוּרְפַּה, שמיכה ממולאת צמר גפן, עם צ׳ה של הקטנה. את הקורפצ׳ה פורסים על הקָאלִין, השטיח, שמונח על הבּוֹיְרָא, המחצלת.

אִיבִי

קריאת הפתעה: תראו את זה! זה קיצור של אִינַה בִין, ראה את זה.¹

מה זה איבי בבוכרית? באף מילון לא מצאנו. שלמה מסבירה אותה בהערה, לפי זרובין, שכתב על השפה ב־1928, ומביאה את הצירוף שבו שומעים אותה הכי הרבה: אִיבִי, כַּי נְמוּרַם! תראו את זה, מתי לא אמות! זה בערך אוי ואבוי, ולא דווקא בצחוק.

כַּי מוּרַם, כַלָאץ שַוַםמילולית: מתי אמות, אשתחרר.

קריאת ייאוש, בערך אוי ואבוי.¹

לפי שלמה, אומרים את זה בדרך כלל בצחוק.

כַּי מוּרְגַם, כַלָאץ שַלְגַםמילולית: מתי העוף שלי, השתחררות לפת.

משפט שטות שמחקה את הקודם. מורג, תרנגול, נכנס במקום אמות, ושלגם, לפת, נכנס במקום אשתחרר.¹

שלמה נתנה את המשפט הזה כשם למאמר שלה.