מילים בפרסית ופירושן, ממרסי ועד הלוטראי של הבזאר

תודה בפרסית אומרים בצרפתית. המילה שאומרים באיראן ביום יום היא מרסי, והיא שאולה מהמילה הצרפתית לתודה^{8, 4}. מי שרוצה להישמע קצת יותר רשמי אומר ממנון, ומי שקיבל צלחת אוכל אומר למי שבישל דסתת דרד נכונה, שהיד שלך לא תכאב^{9, 10}.

רוב המילים למטה הן פרסית של כל איראני, מהדלת ועד השולחן, ורק בסוף באות המילים שהיו של יהודים בלבד. כשאנחנו כותבים פרסית של הבית, אנחנו מתכוונים בעיקר לפרסית של טהרן, שרוב יהודי איראן עברו לדבר אותה עד אמצע המאה העשרים¹. לפני כן רבים מהם דיברו את הלשונות של יהודי אספהאן, כאשאן, יזד והמדאן. חביב בורג׳יאן כותב שמי שדיבר רק פרסית לא הבין אותן². בתוך כל אלה הייתה שכבה של מילים עבריות, וגם שפת סתרים שיהודים דיברו כשלא רצו שהשכנים יבינו.

בדלת ובטלפון

תודה ובבקשה

ומי שמציעים לו משהו בבית פרסי לומד מהר ש״נה מרסי", לא תודה, הוא רק הסיבוב הראשון. זה התערוף, ההצעה והסירוב שחוזרים כמה פעמים לפני שמישהו באמת לוקח, ובתוכו גם בפרמא, בבקשה, תתכבד.

בשמחה

לברכה עצמה, כשם עצם, יש בפרסית שתי מילים. תבריכ באה מהערבית, ושאד באש, היה שמח, היא פרסית, כך באנציקלופדיה איראניקה¹⁵. מה אומרים יהודי פרס בישראל בברית או בחתונה, מזל טוב בעברית או מובארק, לא מצאנו כתוב בשום מקום.

מילים של אהבה

ועוד כמה מילים של אהבה: קורבונת ברם, שאהיה קורבן בשבילך, ג׳יגר, כבד, מילה של אוהבים, דוסתת דארם, אני אוהב אותך, ועשק, אהבה. יפה הוא ח׳ושגל. גול היא פרח, ובוויקימילון גם הלב המתוק של האבטיח¹⁹.

במשפחה

סבתא בפרסית היא מאדר בוזורג, אמא גדולה, וסבא הוא פדר בוזורג, אבא גדול. לדודה ולדוד יש ארבע מילים, לפי הצד במשפחה. אחות של אמא היא ח׳אלה, ואחות של אבא היא עמה. אח של אמא הוא דאיי, ואח של אבא הוא עמו. גברת היא ח׳אנום, ואדון הוא אגא.

בלשון של יהודי אספהאן אמרו את המילים האלה אחרת. בטבלה של בורג׳יאן אמא היא מאד׳ ולא מאדר, בן הוא פיר ולא פסר, ואישה היא ג׳ן ולא זן².

ועוד שתיים ששואלים עליהן: זאדה היא צאצא, וזו גם הסיומת שבסוף שמות משפחה פרסיים, ובנדר הוא נמל^{20, 21}.

ליד השולחן

הארוחה מתחילה בסופרה, המפה שפורשים לאוכל. עליה פולו, אורז, וח׳ורש, התבשיל שבא על האורז, ולפעמים אש, מרק סמיך. בתחתית הסיר נשאר הטהדיג. בתיאבון בפרסית הוא נוש ג׳אן, ולחיים הוא בה סלאמתי.

כשצוחקים וכשכועסים

על מי שעשה שטות יש בפרסית מילים קשות יותר. ח׳ר הוא חמור, וח׳ר תו ח׳רה, חמור בתוך חמור, הוא בלגן גמור¹⁰. בי אדב הוא חסר נימוס, בי שעור חסר שכל ודיוונה משוגע. אחרי טעות גדולה אומרים ח׳אכ בר סרם, עפר על הראש שלי, ובצ׳אי אנד קונברסיישן מזהירים שלא אומרים את זה ליד אנשים מבוגרים¹⁰. ויש גם זהרה מאר, ארס של נחש, ופדר סוח׳תה, אבא שרוף.

עברית בתוך הפרסית

את המילים העבריות שבערבית של יהודי תימן ושל יהודי מרוקו כבר אספנו, במילים בתימנית ובמילים במרוקאית. בלשונות של יהודי איראן הרשימה קצרה יותר. דן שפירא כותב שגם בפרסית היהודית הכתובה יש מילים עבריות, אבל לא רבות כמו ביידיש²⁵, ובורג׳יאן מביא חישוב שבלשון של יהודי המדאן העברית היא פחות מאחוז אחד מאוצר המילים, ורובה מילים של דת².

רוב המילים האלה נשארו כמו שהן: תורה, תפילין, ציצית, שבת ומצה. הרב נקרא חכם, ובית הקברות נקרא בית חיים^{2, 26}. הרובע היהודי בעיר נקרא מחלה, את ראש הרובע כינו קאתכודה, ומולא היה הרב והמלמד, לפי ויקיפדיה העברית²⁷.

ויש מילים עבריות שנכנסו לדיבור בלי קשר לתפילה. גינדין מביאה את נשמה, עשיר, עני וסעודה²⁶.

והכיוון ההפוך קיים מאז התנ״ך. בוויקיפדיה העברית דת וגזבר מובאות כמילים פרסיות עתיקות שנכנסו לעברית של מגילת אסתר, דניאל ועזרא¹.

לוטראי, העברית של הבזאר

לוטראי הייתה שפת סתרים, ויהודים דיברו אותה כשלא רצו שאנשים שעומדים לידם יבינו^{28, 26}. שמות העצם, הכינויים והפעלים בה עבריים וארמיים, והסיומות וסדר המילים של הפרסית או של הלשון המקומית^{28, 2}. בכאשאן קראו לה לופטאי, ובכרמאנשאה לוטרואי. בטהרן, כותב אחסאן ירשאטר, השתמשו בקצת ממנה בבזאר ובשכונה היהודית, בין סוחרים וחנוונים יהודים²⁸. הדוברים הסבירו את השם כלא תורה, כלומר מה שאינו של התורה^{28, 27}. ירשאטר חושב שזה הסבר סביר. הוא מעיר שבחיבור גאוגרפי בן יותר מאלף שנה, חודוד אל עאלם, לוטרא היא שם של לשון באסתראבאד, ומשער שאולי דיברו אותה שם היהודים של העיר²⁸.

רוב המילים שירשאטר רשם מוכרות לכל מי שיודע עברית: לחם, בשר, מים, חלב, תפוח, חנות, בוקר, קטן וגדול. אני נשאר אני. אגוזים, ברבים, היה אגוז אחד, ונשים הייתה אישה אחת, אצל ירשאטר רעיה ואצל גינדין סתם אישה^{28, 26}. גם המספרים היו עבריים, מאחד ועד עשר, ועשרים בלשון של שיראז. ללכת בא מהשורש הארמי אזל, ולאכול מהפועל העברי פרס, לבצוע לחם^{28, 2}.

מחר שהיה אתמול

והחלק שהכי הפתיע אותנו: מילים שיצאו מהעברית והגיעו למקום אחר לגמרי. אספנו אותן משני חוקרים שעבדו כל אחד בנפרד, ולכן ברור לנו שהתופעה הייתה, גם כשכל מילה מופיעה רק אצל אחד מהם. את שלוש הראשונות רשמה תמר גינדין, ואת כל השאר אחסאן ירשאטר.

אחרי העלייה

בורג׳יאן כתב ב־2014 שהלוטראי כבר איננה, וירשאטר רשם את השרידים האחרונים שלה בשנות השישים^{2, 28}. בישראל נכנסה לפרסית של הבית שכבה חדשה של מילים, וגינדין כותבת שנכון יותר לקרוא לה רכיב ישראלי ולא רכיב עברי²⁶.

מה אומרים היום בבתים של יהודי פרס בישראל, באיזו מילה מודים לסבתא ובאיזו קוראים לנכד, לא מצאנו בשום מקור כתוב.

בטקסט לדוגמה שירשאטר הביא מגולפאיגאן מדברת אישה, בלוטראי, ובתרגום שלו היא אומרת: "אני רוצה ללכת לירושלים. בעלי לא רוצה ללכת."²⁸