מילים ביידיש ופירושן, מהבית הפולני ועד העברית של כולם

טַאטֶעtate

אבא, בלשון הבית. ולצדה יש מילה רשמית, פֿאָטער^{10, 7}. ואמא היא מאמע.^{10, 7, 2}

גם מי שלא אמר טאטע אף פעם משתמש בו. "הוא האבא של הקמצנים" ו״היא האמא של המעופפים" הם תרגום של טאַטע פון ומאַמע פון, לפי נצר². הצורות של החיבה, טאטעלע וטאטעניו, נמצאות בערך על אבא ביידיש.

גוּט שַׁבָּתgut shabesמילולית: שבת טובה.

שבת שלום ביידיש. כותבים שבת באיות העברי ואומרים שאבעס, ולכן מחפשים את זה גם בתור גוט שאבעס.⁸

מליל שישי ועד צאת השבת. אחרי ההבדלה כבר אומרים גוט וואָך, שבוע טוב.

עונים: גוט שבת בחזרה.

וואָרטvortמילולית: מילה.

שלושה דברים שונים. מילה במובן של הבטחה, כמו לתת את המילה. דבר תורה קצר שאומרים ליד השולחן. ומסיבת האירוסין, שבה המשפחות נותנות את המילה.^{5, 9}

שני הפירושים האחרונים באים מעולם הישיבות, ובבית פולני חילוני לא בטוח שתשמעו אותם.

קרעפּלעךkreplekh

כיסונים מבצק ביצים, בדרך כלל ממולאים בבשר, שמבשלים ומגישים במרק עוף. ביחיד קרעפּל. רוזנטל מונה אותם ליד הקניידלאך בין מה שהעברית קיבלה מהיידיש לשולחן השבת¹.^{11, 1}

לפי ויקיפדיה, אוכלים קרעפלך בערב יום כיפור, בהושענא רבה ובפורים. ובספר הבדיחה והחידוד של אלתר דרויאנוב יש הסבר מבודח: אוכלים אותם רק בימים שיש בהם מכות, המלקות של ערב כיפור, הערבות שחובטים בהושענא רבה, והמן¹¹.

יוֹקyok

אין, אין בכלל. מחפשים אותה כמילה ביידיש, אבל היא באה מטורקית, שבה יוק פירושו לא קיים, חסר.⁶

כך בוויקימילון, שמונה אותה בין המילים השאולות מטורקית. היא הייתה מוכרת גם בלדינו, ועליה יש ערך משלה, יוק בטורקית. איך היא הגיעה לעברית של ישראל, לא מצאנו.

אִימָּא'לֶה, אַבָּא'לֶהle

הסיומת של החיבה. ביידיש היא יושבת על בובעלע ועל פיצעלע, ומשם עברה לעברית, לאימא'לה, לאבא'לה ולחנה'לה.³

לפי הדר פרי, גם הסיומת הסלאבית צ׳יק עברה ככה, לבחורצ׳יק ולקטנצ׳יק. אפשר לגדול בבית שאין בו מילה אחת ביידיש ולהגיד אימא'לה.

גאַטקעסgatkes

ביידיש פשוט תחתונים. בעברית גטקס הם תחתונים ארוכים וחמים שלובשים בחורף מתחת למכנסיים.³

המילה באה משפה סלאבית, והדר פרי מונה אותה בין מילות היידיש שהגיעו גם לעברית התקנית³.

פֿרײַערfrayer

ביידיש, תמים שקל לרמות. בעברית פראייר הוא מי שנותן לנצל אותו, ובצבא "על פראייר" פירושו בלי ציוד.^{1, 3}

רוזנטל כותב שהמילה נולדה ביידיש מגרמנית, שבה היא מחזר¹. בערך הבאנו עוד הסברים, ועל המקור אין הסכמה.

נוּדניקnudnik

ביידיש קודם אדם משעמם, ואחר כך מטרד. בעברית לנודניק נוספה נקבה, נודניקית, וגם הכפתור של השעון המעורר.^{1, 2}

רוזנטל ונצר מונים אותו בין המילים הכי נפוצות שבאו מיידיש, ליד פראייר וקוטר^{1, 2}.

נוּnu

מילה אחת עם כמה פירושים בעברית: תזדרז, נזיפה קטנה, ויתור, ושביעות רצון שקטה. בנו רק הטון מבדיל ביניהם.^{1, 3}

רוזנטל מזכיר את הנו על כל המנגינות שלו, ופרי מונה אותה בין המילים שנכנסו לעברית התקנית^{1, 3}.

פֿאַרגינעןfarginen

לפרגן, לשמוח בטוב של מישהו אחר ולא לקנא בו. ביידיש פירוש הפועל לתת ברצון, ומשם הפ הרפה בתחילת לפרגן.^{4, 2}

לאורך השנים הציעו לה חלופות, והידועה שבהן היא ריתוי, שיצחק אבינרי הציע בעקבות אביגדור המאירי, אבל באקדמיה ללשון העברית החליטו לא לקבוע מילה רשמית. למי שרוצה היא מציעה "לראות בעין טובה" או "לשמוח בהצלחתו"⁴. נצר מונה את לפרגן בין המילים שמילאו חסר אמיתי בעברית².

שוויצןshvitsnמילולית: להזיע.

להתרברב. מהפועל ביידיש נבנו בעברית שוויץ, שוויצר ולהשוויץ, בבניין הפעיל.^{2, 1}

פּלאָנטערplonter

ביידיש סבך של חוטים. בעברית פלונטר הוא סבך של עניינים.^{2, 3}

שנאָרערshnorer

קבצן. בעברית נוסף הפועל, לשנורר, לבקש בחינם.²

שטינקערshtinkerמילולית: מסריח, מהפועל שטינקען.

בעברית מלשין. יש גם פועל, להשטנקר.²

קוטר, לקטר

מי שמתלונן כל הזמן. לקטר הוא הפועל.^{1, 2}

רוזנטל מסביר שבמקור הקוטר היה חתול שמייבב בעונת הייחום¹. ביהדות אמריקה התלונה הלכה למילה אחרת, קוועטש, שביידיש פירושה ללחוץ. בניו יורק לקחו את הקוועטש, ובתל אביב את הקוטר.

שוסטערshusterמילולית: סנדלר.

רופא גרוע.³

לפי הדר פרי, זו השאלה של משמעות מיידיש, כמו כאב ראש במובן של מטרד, מקאָפּווייטיק, ו״בוער לו" מעס ברענט³.

תַּכְלֶסtakhles

בפועל, בשטח, בעצם.^{1, 2}

רוזנטל כותב שתכלס וחוכם הן מילים עבריות שנכנסו ליידיש וחזרו לעברית עם משמעות עממית ואירונית: תכלס מתכלית וחוכם מחכם¹. המילה שנשמעת הכי ישראלית ברשימה הזאת היא מילה עברית שנסעה לפולין וחזרה.

בלגןbalagan

אי סדר.¹⁴

לפי רוזנטל, זו מילה רוסית שהיידיש אימצה. קודם היא הייתה במה גבוהה, אחר כך הצגות פרועות, ורק אחר כך אי סדר. ומאחוריה עומדת מילה פרסית, באלא חאנה, החלק העליון של הבית¹⁴. לא מעט ממה שנשמע לנו יידיש עבר קודם בשפה סלאבית, וגם גטקס ונו באים משם.

וואָס הערט זיך?vos hert zikhמילולית: מה נשמע.

מה נשמע? מה שלומך.^{1, 2, 3}

רוזנטל מתאר יהודי שפוגש יהודי בעיירה בגליציה, או בפתח תקווה של שנות החמישים, ושואל "ווֹס הערצאך". היום אותה שאלה היא מה נשמע, מהנשמע ומהניש, ואף אחד לא סיפר לשואל שהוא מתרגם¹.

עונים: סוחבים, מ'שלעפּט זיך, מהפועל שלעפּן, לסחוב².

רעדן צו דער וואַנטredn tsu der vant

לדבר אל הקיר, לדבר עם מי שלא מקשיב.^{2, 3}

באָבע מעשיותbobe maysesמילולית: סיפורים של סבתא.

סיפורי סבתא, סיפורים שאין בהם אמת.²

נצר רואה בסיפורי סבתא תרגום מילה במילה². יש גם הסבר אחר, מבָּבָא מעשה, הסיפורים של בבא בוך, והבאנו אותו בערך של בובע.

ווען די באָבע וואָלט געהאַט רעדערven di bobe volt gehat reder

אם לסבתא היו גלגלים. התשובה למי שמתחיל משפט ב״אילו".^{2, 15}

נצר מביא אותו בין הצירופים העבריים שבאו מיידיש². בוויקימילון יש צירוף קרוב, כשלסבתא יהיו גלגלים, ופירושו כשמשהו חסר סיכוי יקרה¹⁵.

ווי אַמאָלvi amol

איך לפעמים. התשובה ל״מה עם הרגל?", כלומר פעם טוב ופעם פחות.^{2, 3}

לכל סיר יש מכסה

לכל אחד יש מישהו שמתאים לו, לפי רוזנטל¹.¹

ביידיש מדברים על סיר קטן, וגם בלדינו יש אותו פתגם. רוזנטל מוצא אותו כבר בבראשית רבה, "כאלפס וכיסויה"¹.

דער פֿיש שטינקט פֿון קאָפּder fish shtinkt fun kop

הדג מסריח מהראש. הקלקול מתחיל מלמעלה, ובלשון של ויקימילון, הבעיה נמצאת אצל האחראי¹⁶.^{3, 16}

פרי מביאה אותו מהרשימה של לאה סקיבה, ובאותה רשימה גם ברור כשמש, קלאָר ווי די זון, והנקודה היהודית, דאָס פּינטעלע ייִד³.

פִּיצִ'יפְקֶעסpitshifkes

דברים קטנים ולא חשובים.^{1, 2}

רוזנטל כותב על נשים שעסוקות כל היום בפיצ׳יפקעס, בשמונצעס ובפצ׳ה מצ׳ה¹. נצר מביא אותה פעמיים, ברשימת המילים ובין המילים שנלקחו בגלל הצליל².

יאַכנע, יענטעyakhne, yente

רכלנית.^{1, 2}

שתיהן היו שמות פרטיים של נשים לפני שהפכו למילים¹. נצר כותב אותן יַכנֶה ויֶנטֶה².

חַאפֶּר, שְלוּמְפֶּר, מַאכֶר, בּוֹק

מי שחוטף, מי שמרושל, מי שמסדר עניינים, ותיש טיפש.^{1, 2}

רוזנטל מוסיף להם את הפרטצ׳ניק, שעושה הכול חאפ לאפ, ונצר מביא את כולם ברשימה שלו^{1, 2}.

אויף שפּילקעסoyf shpilkes

על סיכות. מי שיושב על סיכות לא מסוגל לשבת במקום מרוב מתח.²

נצר מביא את הצירוף העברי כתרגום של היידיש². המילה לבד, שפילקעס, נשארה גם היא.